למה התגלגל הספר הזה דווקא עכשיו לידי? איני יודע ואולי כן. כפי שכתבתי לפני כשלושה שבועות חמותי יהודית הלכה לעולמה. יהודית הייתה ניצולת שואה ואולי הספר הזה הוא ד"ש ממנה? מי יודע.
הסופר מתאר את חייה של אליזבת הקטנה, ילדה בגיל בית הספר היסודי בחיפה, בתה של הלנה ניצולת שואה שבו הבית מוקף בזיכרונות "ובשיגעונות" של יוצאי שואה. אחד השיגעונות הוא שלאחר יום ההולדת לאליזבת ממיינת הלנה את הצעצועים שבתה קיבלה וזורקת את מרביתם מהחלון. "שגעון" אמיתי. איש לא מבין עד שילד אחד מילדי השכונה המשחק את תפקיד החוקר מוצא מכנה משותף אחד לכל הצעצועים שנזרקו מהחלון, לכולם יש חותמת "MADE IN GERMNAY"! שיגעון?
הספר מלא סיפורים קטנים מהחיים של דור שני לניצולי שואה, את מרביתם לא הכרתי אבל חשוב שהציבור יכיר. עברו שנים, העולם השתנה ולפני שנים כאשר ראיתי ברחוב אוטו שרד ממשלתי לראשונה תוצרת גרמניה (אחרי מכוניות הוולוו השבדיות שהתרגלנו אליהם) כתבתי מכתב מחאה למי שהיה יו"ר הכנסת ובעצמו ניצול שואה. הוא ענה לי בכתב ידו וכתב שלידיעתי, הידידה הגדולה של ישראל באירופה היא גרמניה ובכלל, חוק חובת המכרזים מחייב את המדינה לרכוש כלי רכב ממי שזכה במכרז. הבנתי ומאז הפסקתי לכתוב בנושא.
אם תמצאו את הספר הקטן הזה (פיזית) וגדול מבחינת תוכנית, קראו. מאוד מומלץ.