דוד מוסינזון היה בן 32 במותו. גופתו הועברה ל"בית הפועלים" בעפולה שם ניצב מצדי הארון משמר כבוד של נוטרים וחבריו של דוד. אבל כבד ירד על עפולה ובעיתונות דאז מדווח כי סניף הפועל בעפולה הכריז עם היוודע דבר מותו של דוד, שהיה חבר בסניף, על שבוע אבל בו תושבת הפעילות בסניף ו"בתי הקפה בעיר הודיעו כי יבטלו הנגינה והריקודים במוצאי שבת".
למחרת מותו של דוד מוסינזון, ביום חמישי 15 בספטמבר בשעה 10 בבוקר, יצא הארון מעפולה לתל אביב והונח באולם הגימנסיה הרצליה בתל אביב. שם ספד לו מחנכו בגימנסיה ד"ר חיים הררי. מאולם הגימנסיה יצא מסע ההלוויה דרך הרחובות אחד העם, מונטפיורי ונחמני לבית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי תל אביב שם נשא דברי הספד הרב הראשי של העיר הרב עוזיאל. קהל רב הלך אחר ארונו ובהם נכבדי וראשי הישוב יצחק בן צבי, יהושע חנקין, יוסף שפרינצק. דוד מוסינזון נקבר בחלקת ההגנה וההעפלה של בית הקברות בנחלת יצחק.
בדברי ההספד ליד הקבר הפתוח אמר אביו בין השאר (ואני מצטט מאתר ההנצחה "ונזכור את כולם" שליד משרד הביטחון): "זכית לכך כי על במותיך נפלת, בני. מילאת חובתך בשקט ובאמונה... חינכנו אותך ברוח נאמנות ובהקרבה לעם. עתה החזרנו אותך לאדמה. כל אשר היה לנו, חלק גדול מחיינו ונשמתנו, הנחנו בקבר זה. אילו היינו צריכים להתחיל מחדש, אילו ידענו מראש מה יהיה בסופו, היינו עושים כך שנית כי זוהי הדרך האמיתית".
בנו של דוד מוסינזון אילון מוסינזון אומר לי "בקשר להספד אכן הקשר בין ד"ר בן ציון מוסינזון לאבי היה קשר חזק מאד, וסבי נשבר לגמרי לאחר מותו של אבי, אבל בהלוויה בניגוד להלוויות כיום שבוכים ומתלוננים הוא אמר בהספד אילו ידענו מה יהיה גורלך לא הינו מחנכים אותך אחרת. אני חושב שזה משפט חזק מאד", אומר אילון.