פרשת פגסוס נפתחה ביום 18.01.22 בזכות סדרה של חשיפות מצד תומר גונן, בעיתון כלכליסט. גונן חשף את גרעין הסיפור: נעשה על-ידי המשטרה שימוש בתכנת פגסוס מתוצרתה של NSO, בחקירות רבות, כולל נגד אישי ציבור. בכלכליטס נמנעו, בכוונת מכוון, ומתוך שיקולים תמוהים, מחשיפת שמות הנפגעים, ובאילו תיקים ספציפיים נעשה שימוש בלתי חוקי בפגסוס. ניתן להניח כי פרשה בסדר-גודל כזה לא תתפרסם בקבוצת ידיעות אחרונות בלא רשותו ומעורבותו של העורך האחראי - הוא ארנון מוזס, שהוא כידוע אחד משני הנאשמים בתיק 2000. ניתן להניח ברמה גבוהה של וודאות, כי מוזס ידע היטב כי נעשה שימוש בפגסוס בתיקי נתניהו, כולל נגד כמה ממקורביו שלו עצמו. זו הסיבה, ככל שידוע לי, להימנעות כלכליסט מפרסום שמות הנפגעים ותיקים ספציפיים. בדרך זו יצר מוזס מאזן אימה מול הפרקליטות והמשטרה - מאזן שנשמט מידיו עם חשיפת המידע הספציפי ב-News1 על אודות השימוש בפגסוס נגד המעורבים בחקירות בתיקי נתניהו. מרבית כלי התקשורת נהו אחרי כלכליסט, ובצדק, ומתחו ביקורת על המשטרה והפרקליטות - שפצחו, מצידם, בשורה של הכחשות ושקרים. כלי התקשורת השונים, ובראשם ערוצי הטלוויזיה, הדהדו בשידורים חיים את הפרטים שנחשפו בכלכליסט. עורכי דין, קציני משטרה בדימוס, שופטים בדימוס, פוליטיקאים ועיתונאים הוזמנו לומר את דעתם וביקורתם. במקביל פורסמו תגובות ראשי המערכת, ובראשם הכחשות בכירי המשטרה, השר לביטחון פנים עמר בר-לב, וכן הודעותיו המוזרות של היועמ"ש אביחי מנדלבליט - שנכשל בפיקוח על המשטרה בתחום זה (החוק מחייבו לקבל רשימת מואזנים מדי חודש, ולבדוק חריגות), אך נזעק להגנתה מחמת חששו לפריצת הסכרים.

במשך חמישה ימים רצופים פרסמו כלי התקשורת - רדיו, טלוויזיה, אתרי חדשות, עיתונים, אלפי ידיעות וכתבות, באופן מצרפי. השימוש בפגסוס הוקע. היועמ"ש החל לחפש פתרונות, בניסיון להצניע את הפרשה, כולל הקמת ועדת טיוח שבראשה תעמוד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט פלילי, עו"ד עמית מררי. לא קשה לנחש כי ועדה בראשות מררי תתקשה לבצע עבודתה נאמנה, ולבקר את היועמ"ש, מחמת אי-כיבוד מחויבותו על-פי חוק - לפקח על האזנות סתר שמבצעת המשטרה. הדרמה הגדולה החלה ביום 23.01.22, עם החשיפה ב-News1. פרסמנו: חשיפה: המשטרה השתמשה בפגסוס בחקירה נגד מעורבים בפרשות נתניהו". אך הפלא ופלא... כמעט כל אמצעי התקשורת השתתקו. הם נמנעו, בכוונת מכוון, מלפרסם את דבר החשיפה. הם ידעו היטב להעריך כי החשיפה תסבך את התביעה במשפטו של נתניהו. כמה עיתונאים אף ניסו לאיין את הגילויים. אחד מהם: משה נוסבאום, שקרן עם קבלות. במקום לעשות עבודה מקצועית ולרוץ קדימה, הוא בחר להכחיש את החשיפה ב-News1. בעיתון כלכליסט בחרו בזכות השתיקה. הם נמנעו, מתוך שיקולים זרים, ממתן ביטוי לחשיפה הסנסציונית, ובחרו להסתיר את המידע מהציבור.

התפנית הגדולה אירעה עוד באותו יום, מאחורי הקלעים. הח"מ קיבל פניות רבות מצד מעורבים בתיקי נתניהו, וגם מצד גורמים בממסד המשפטי - שתמהו האם הפכנו למדינת משטרה. בעקבות החשיפה ב-News1 החליטו נתניהו ובאי-כוחו לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה, בדרישה לחייבו לפעול ולמסור להם את כל חומרי החקירה וחומרי המודיעין שנאספו בפרשות נתניהו, באמצעות פגסוס. מנדלבליט, כדרכו, ניסה לטייח. הוא משך זמן. מן הסתם ידע, ומראש, איזה נזק ייגרם לתביעה בתיקי נתניהו. פניה ועוד פניה ועוד פניה - מנדלבליט נמנע ממתן תשובות. זה השלב שבה החלו נתניהו ובאי-כוחו בועז בן-צור ועמית חדד, וכן באי-כוחו של שאול אלוביץ, ובראשם ז'ק חן, להתריע מפורשות בפני היועמ"ש: אם לא נקבל את חומרי החקירה, נפנה לבית המשפט המחוזי בירושלים - בפניו מתנהל המשפט נגד נתניהו, אלוביץ ואח'. למנדלבליט נותרו באותו שלב ימים ספורים עד פרישתו ביום 31.01.22. תשובות לא נתן. את הימים שנותרו עד פרישתו הקדיש מנדלבליט למתן גיבוי לאנשי הפרקליטות, ולדחיית ערר שהוגש נגד ליאת בן-ארי בדרישה להעמידה לדין בגין העבירות שביצעה לכאורה בביתה בראש העין.

החשיפה הנוספת ב-News1

ביום 02.02.22 חשפנו מידע סנסציוני נוסף: "המשטרה השתמשה בפגסוס גם נגד אלוביץ', חפץ ופילבר". מידע זה הדהים עוד יותר את נתניהו ואנשיו. בעקבות זאת, ובהעדר תשובות מהיועמ"ש, הגישו ביום 03.02.22 נתניהו ואלוביץ בקשות לבית המשפט: להורות לפרקליטות למסור להגנה את כל חומרי החקירה שנבעו מפגסוס. בית המשפט חייב את הפרקליטות להגיב עד יום 08.02.22. עכשיו יאלצו אנשי הפרקליטות והמשטרה למסור מידע מאומת לבית המשפט. הפניה לבית המשפט אינה מבטיחה תוצאת אמת. לא נתפלא אם גם לבית המשפט יימסרו הפרקליטות והמשטרה מידע חלקי ו/או מטעה. גם לא נתפלא אם ידווחו שלא נמצאו עקבות דיגיטליות לחדירת פגסוס לניידים ולמחשבים של מעורבים בתיקי נתניהו, בהם: ג'יימס פאקר, יאיר נתניהו, עפר גולן, יונתן אוריך, שאול אלוביץ, שלמה פילבר וניר חפץ. אחרי הכל, פגסוס פותחה כך שתאפשר חדירה מודיעינית - בלא להותיר עקבות, גם לא בכליו של הצד הקולט/המושך. הדרך האפקטיבית ביותר בניסיון להגיע לחקר האמת היא זימון המעורבים לבית המשפט, למשפט זוטא, לחקירה על-ידי באי-כוחם של נתניהו ואלוביץ, או לעשות שימוש במקורות מידע מוכמנים.

מרבית כלי התקשורת בישראל אינם מהדרים זה בכבודו של זה. התחרות עזה. גם אישית וגם מסחרית. מחמת זאת, פרסום חוזר של חשיפה/ידיעה שפורסמה בכלי תקשורת אחר, בלא מתן קרדיט ראוי לחושף הפרשה/הידיעה, מתקבל אומנם כמעשה לא מכובד, אך לא דבר חריג במקומותינו. שונה הדבר כשמדובר בגנבי סקופים מובהקים. במיוחד כשעסקינן בקבוצה של עיתונאים קטנים שנותנים זה לזה גיבוי, ומנכסים זה לזה סקופים גדולים של אחרים. כך אירע בימים אלה מצד ערוץ 13 וכתביו. 11 ימים אחרי החשיפה שלנו ב-News1, פורסמה מפיו של אביעד קליקמן כותרת/כתבה על-כך שנעשה שימוש בפגסוס בחקירות בתיקי נתניהו. גליקמן הציג זאת כמידע בלעדי, שאותו הוא חושף לראשונה בערוץ 13. החרו-החזיקו אחריו רביב דרוקר, ברוך קרא, ספי עובדיה ועוד ועוד. עיתונאים אלה לא נמנעו מלשקר לצופים שלהם, ולהפיץ ציוצים ובדותות בטוויטר במסגרתם בירכו/החמיאו לגליקמן על "ההישג" העיתונאי הגדול. העובדה שחשפנו עוד באותו ערב מידע בלעדי-סנסציוני נוסף, על-כך שהשתמשו בפגסוס גם נגד שאול אלוביץ, שלמה פילבר וניר חפץ, והקדמנו שוב ב-News1 את כל אמצעי התקשורת, לא הפריעה לגנבי הסקופים להמשיך ולהדהד שבחים לגליקמן - משל הוא ורק הוא חשף את השימוש בפגסוס בתיקי נתניהו בכלל ולנייד של פילבר בפרט. חמור מכך: גליקמן וחבריו פעלו בניסיון להרחיק מהפרקליטות ו/או מאגף החקירות את האחריות למעשים המכוערים, ולהטיל את האחריות לחדירות הבלתי חוקיות על גורם זוטר ביחידת הסיגינט.

המדובר, כאמור, בתופעה מכוערת שאותה יש לגנות. וכך אנו עושים כאן.

על כגון דא אמרו חז"ל (שבת לד א): זונות מפרכסות זו את זו [עוזרות זו לזו לייפות את עצמן], תלמידי חכמים לא כל שכן [שהם חייבים לשתף פעולה ביניהם]?