פוטין לא מחדש, היטלר עשה זאת במרס 1938 כשסיפח את אוסטריה. בנאום שנשא שליט רוסיה וולדימיר פוטין ביום ב ה-21.2.2022 לא זו בלבד שהוא הכיר במחוז הבדלני הרוסי באוקראינה אלא הצהיר כי אוקראינה היא עצם מעצמה של רוסיה. בדיוק כפי שהיטלר הצהיר בשנת 1938 שאוסטריה, דוברת הגרמנית, היא עצם מעצמה של גרמניה. במילים אחרות ההכרה בשטחי הבדלנים באוקראינה היא רק מבוא לשאיפה של רוסיה הגדולה.
להכרזה זאת קדמו לא רק ריכוזי הכוחות האדירים של רוסיה סביב אוקראינה אלא פעילות חתרנית והתקפות פתע מצד דוברי הרוסית באזורי דונייצק ולוהאנסק וזעקות מתוזמרות על דיכוי אוקראיני, לרבות ביוּם בריחת פליטים מן הרדיפות של אוקראינה. ראינו את התמונות המבוימות שמראות פליטים דוברי רוסית שוכבים על מזרנים באיזה מחנה. אמצעי המדיה הביאו את התמונות המפוברקות מבלי לשים זאת באיזו מסגרת קומית. אבל זה בדיוק מה שהנאצים עשו, תחילה באוסטריה, אחר כך בחבל הסודטים כמבוא לפלישה לצ’כוסלובקיה והשאר ידוע.
זה לא אומר שההיסטוריה חוזרת על עצמה כהעתק של מה שהיה. במקרה זה, פעולות החתרנות והאלימות של הנאצים האוסטרים בהשראה ובהנחיית הנאצים, כללו את רצח הקנצלר האוסטרי האנטי נאצי, אנגלברג דולפוס. וכאשר הקנצלר שושינג שירש את דולפוס הביע אף הוא התנגדות ל"איחוד" עם גרמניה הוא הובא לברלין ונאמר לו כי לפניו שתי אפשרויות. לחתום על הסכם "איחוד" או פלישת הכוחות הנאציים לאוסטריה. באוקראינה טרם הגענו לזה.
שיעור ותרגיל בלוחמה פסיכולוגית-היברידית אם המומחים בנושאי תעמולה ושכנוע המונים היו זקוקים לדוגמה טרייה בשימוש בכלים משוכללים בזירה הפסיכולוגית, הרי במשבר סביב אוקראינה העולם למד להכיר מערכה ללא שימוש בנשק במאבק בסכסוכים גלובליים ובמלחמה קרה חדשה. אלמלא סכנה של התלקחות שתמיד קיימת במצבים כאלה ומעוררת חרדות, זה אירוע מרתק לתלמידי מדעי מדינה ו"מדעי חברה" - שכנוע המונים" כמוני.
ההיסטוריה מלמדת אותנו ששום סכסוך בינלאומי אינו פורץ על שדה בור. ואם נדמה לנו שזה לא כך, זה סימן שלא היינו מודעים לו או שאמצעי התקשורת, שהם הכלי המרכזי בהעברת מידע, לא הקדישו לכך תשומת לב מספקת. אוקראינה, בהיותה ה-נמסיס של מוסקבה, היא הפלטפורמה המושלמת לשם כך. בספטמבר 2014 חתמו רוסיה, אוקראינה, והמחוזות דוברי רוסית בדונייצק ולוהנסק, בחבל הדונבאס שבאוקראינה, על הפסקת המריבה באזורים אלה. הרוסים טוענים כי אוקראינה אינה מכבדת את ההסכם. בפועל מה שפוטין, ברצותו להחזיר לעצמו מקצת מן האימפריה הסובייטית שהתמוטטה, רוצה, הוא שאוקראינה, שגובלת בה, תהיה פרו רוסית כמו באלורוס שהיא מדינת בובה של רוסיה.
הזירה הגלויה של רוסיה היא ריכוז כוח צבאי גדול בגבול בין שתי המדינות ובגבול שבין אוקראינה ובאלורס בשילוב כוחות ימיים ואוויריים שנמצאים בכוננות. פוטין, שהוא מגלומן ללא כל צל של ספק, לא זקוק לכוח רב כזה כדי להכניע את אוקראינה. אבל בשבילו זאת הפגנת כוח של מעצמה גדולה, חלופה למצעדים הגדולים של הצבא האדום בעידן המשטר הסובייטי שאותו הוא זוכר בערגה. זה אמור גם בצפייה בתרגיל טילי שיוט בחברת אורחו גרורו נשיא באלורוס, אלכסנדר לוקשנקו, בשבת. דבר בומבסטי לעצמו ועל סף האבסורד, כאילו הוא זקוק לחשיפת כלי משחית אלה שהכול יודעים שיש לרוסיה. זה מתאים יותר לשליט קוריאה הצפונית.
מלחמת התשה בשלב הראשון של המערכה מלבד הזירה הצבאית, הרוסים נקטו גם מה שנקרא "לוחמה היברידית" שהיא שילוב של אמצעים צבאיים מסורתיים והפעלת זירה סמויה, שתכליתה להשיג מטרות מדיניות ללא הפעלת הכוח הצבאי. זירה זאת מכוונת בראש וראשונה ללוחמה פסיכולוגית נגד אוקראינה כדי להביא להפיכה בשלטון כפי שהוא היה לפני התקופה של הנשיא זלנסקי הנוכחי שהוא פרו מערבי.
זה כולל הפעלת סוכנים בתוך אוקראינה, שתפקידם לגרום לתסיסה בקרב האוכלוסייה הפרו-רוסית, ואפשר שבאמצעותם לנקוט צעד פרובוקטיבי שיצדיק מעורבות צבאית. מטרה אחרת היא לפורר את התמיכה בנשיא הפרו מערבי, לאמור הפיכה שלטונית. בנוסף לאלה מזה שנים שהרוסים הקימו מערך של תקיפת סייבר, שבו הם מתמחים, שתכליתו לשבש את התשתיות הלאומיות באוקראינה, והם כבר עשו זאת גם באחרונה. אלה פעולות דו-תכליתיות. מצד אחד לזרוע פחד בקרב האוכלוסייה והעלאת המורל של הפרו רוסים באוקראינה. הפן האחר הוא שיתוק התשתיות הלאומיות החיוניות באוקראינה, כך שלצבא הרוסי יהיה קל יותר לתקוף ולכבוש יעדים במדינה ולשבש את יכולת ההתגוננות הצבאית של אוקראינה.
ביידן הוא נשיא שיודע את שפתו של פוטין ארה"ב ובעלות בריתה אינן יכולות ואינן רוצות להציב כוחות צבאיים מול הכוחות הרוסיים, בין השאר מכיוון שאוקראינה אינה חברה בברית הצפון אטלנטית. שיגור כמה אלפי חיילים אמריקניים לחברות הברית במזרח אירופה הוא אקט סמלי מאוד. אבל בחזית של לוחמה פסיכולוגית המערב בכלל ואמריקה בפרט אינן קוטלי קנים ויש להם מסורת בזירה זאת גם במהלך מלחמת העולם השנייה וגם אחריה בתקופת המלחמה הקרה.
כשם שאמצעי התודעה של הרוסים מופנים גם כלפי דעת הקהל בארה"ב ומדינות הברית הצפון אטלנטית כדי שממשלותיהם לא יתערבו במערכה נגד אוקראינה, ככה גם המערב ובראש וראשונה ארה"ב פתחו במערכה פסיכולוגית יעילה מאוד נגד רוסיה והנשיא פוטין. וושינגטון עשתה זאת ראשית כל באזהרה של נקיטת סנקציות נגד רוסיה. סנקציות כלכליות בימינו הם נשק מאוד יעיל במיוחד כשמדובר ברוסיה, הענק הגאוגרפי אך בלתי מפותח כלכלית, ותלוי בעיקר בדלק, נפט וגז. להזכיר כי ברה"מ התמוטטה לא בשל איום חיצוני אלא מפולת כלכלית פנימית שלה ושל גרורותיה במזרח אירופה ובקווקזים.
ומאלף לעקוב כיצד וושינגטון מנהלת מערכה זאת בצורה נחושה, תקיפה ומתמשכת תוך הפצת מסרים בלתי פוסקים מצד כל הצמרת המדינית והביטחונית, כמו בשורת המקהלה, על ההתקפה הרוסית שממשמשת וקרבה. אין כמעט יום שבו אנו לא שומעים על תזוזת כוחות רוסיים, על כוננות חיל-האוויר והצי. והנה אוט, אוט אוט",הצבא האדום" מסתער על אוקראינה. גם כאן בדומה לרוסיה, למערכה יש שתי מטרות. אחת היא לחזק את הברית האטלנטית שאחרי נפילת האימפריה הסובייטית הלכה והתרופפה. עכשיו היא לבשה עוז ותכלית. אין כמו אויב משותף כדי לצופף שורות - במדיניות פנים וחוץ.
הפן האחר הוא כי במלחמה כמו במלחמה, לא יהיו רק קורבנות מצד אוקראינים אלא גם, אף כי במספר קטן יותר, בקרב הרוסים. ומדובר באלפי חללים וברבבות פצועים. הבאת אלפי ארונות קבורה ורבבות אלונקות מן החזית האוקראינית אל רוסיה אינה בשורה מלבבת לעם הרוסי. ראינו זאת באפגניסטן. וגם כאן וושינגטון לא רק רומזת אלא מצהירה במפורש שגם מתוך שטחים כבושים באוקראינה, תקום מחתרת ותקיז את דמם של הרוסים.
המערב מתעורר יש מי שחושב שהאמריקנים מפריזים באזכור לוחות זמנים להתקפה ואיתי בלומנטל בשידור ב-15.2.2022 ב"כאן 11" מצטט את דובר הקרמלין אשר "ביקש שנבדוק אם האמריקנים גילו כבר באיזו שעה תתחיל המתקפה"?. הערה צינית לעצמה מצד מדינה שמציבה 60% מחילות היבשה בגבול אוקראינה. התשובה כמובן היא שהאמריקנים לא יודעים באיזו שעה תתחיל המתקפה. אבל הם יודעים שקריאת שעון הקוקו הזה על הכוחות הרוסיים המאיימים על אוקראינה יש לה הדים הולכים וגוברים בדעת הקהל גם במערב וגם ברוסיה וזהו חלק בלתי נפרד מן הזירה הפסיכולוגית. לכך יש להוסיף את האזהרה ביום ב' השבוע שאף היא מקורה בממשל והיא שהרוסים, לאחר שיכבשו את אוקראינה יחסלו את כל האישים התומכים במערב, חיסול פיזי או הגליה לגולגים, תזכורת לא מלבת מן התקופה הסטליניסטית.
פה ושם שמתי לב, לעוד היבט במערכת התעמולה של וושינגטון. בידיעה ב"וושינגטון פוסט", אחד מן העיתונים החשובים בארה"ב, היה מאמר פרשנות שרמז שבצ'צ'ניה, הרפובליקה בדרום, שגובלת במדינות הקווקז, רובה מסולמית, אשר בשעתה הקיזה הרבה דם של הרוסים, המצב לא שקט. רמז גס למה שעלול לקרות בדרום כשהצבא הרוסי עסוק בחזית במזרח.
ולבסוף כשם שלפוטין יש דעת קהל שאליה הוא רוצה לדבר, והפעם בעיקר כשליט ששואף להחזיר למוסקבה את מעמדה כמעצמה גדולה שיש להתחשב בה ובאינטרסים שלה, גם לנשיא ביידן יש דעת קהל שלא אהבה את הנסיגה המבוהלת מאפגניסטן. עכשיו יש לביידן הזדמנות להוכיח שהוא נשיא נחוש ומצליח להדק את הקשר במדינות נאט"ו וגם לגייס סביבו את העולם החופשי. יש כאן מסר ברור גם לאי אלה חוגים ברוסיה עצמה, לרבות גורמים כלכליים אוליגרכיים, שיפסידו הרבה אם תהיינה סנקציות. סביר להניח שהם לא רוצים סנקציות ולכן גם לא מלחמה. ואם הסנקציות יכללו החרמת מיזם "נורדסרים 2" - קו הגז הטבעי באורך 750 ק"מ מרוסיה לגרמניה, בהשקעה אדירה של מוסקבה, כפי שגרמניה הודיעה היום, זאת תהיה מכה כואבת מאוד לכלכלת רוסיה.
טום פרידמן הפרשן הפוליטי הבכיר של הניו-יורק טיימס מקדיש את מאמרו לסכסוך האוקראיני תחת הכותרת" האם ג'ו ביידן המנומנם גורם לוולדימיר פוטין למצמץ"? במאמר שהתפרסם ב-16.2.2022 הוא כותב בין היתר: "ליתר דיוק, צוותו של ביידן גייס מספיק סולידריות בקרב בעלות הברית של נאט"ו, מספיק סיוע הגנה לאוקראינה ומספיק איום בסנקציות כלכליות נושכות כדי להביא את פוטין לחשוב על הדבר היחיד שחשוב לו:
"אם אני ממשיך בתוכנית של התקפה מלאה וזאת משתבשת-הורסת את כלכלת רוסיה וגורמת להבאת גופות חיילים רוסיים בשקים ממלחמה נגד סלאבים - תוצאה זאת עלולה להוליך לנפילתי שלי" (הדגשה שלי. צ.ג).
פוטין הוא דמות אניגמטית לפרשנים ולמומחי מודיעין. אפשר שהוא מהמר אבל הוא ללא ספק בריון ואיש הק.ג.ב עד הלשד, גם בהופעה שלו, או בהליכה שלו אם שמתם לב, כמו דוֹן גדול, אימפרטור. להערכתי, ולכל אדם יש זכות ניחוש, פוטין בשלב זה יסתפק בהכרה בחבל דונבאס, אשר שליש משטחו הוא בידי הבדלנים. אילו פוטין רצה לכבוש את אוקראינה כולה הוא היה עושה זאת מזמן בפשיטת בזק כמו בחצי האי קרים בלי כל הכנות פומביות של שבועות. הוא מעדיף ראש ממשלה פרו רוסי ומלחמת התשה ממושכת כדי להשיג מהפך זה. פוטין, ללא ספק, מודע לעובדה כי ישנו כרסום הולך ומתהווה במשטרים הדמוקרטיים על-ידי צמיחת מנהיגים טוטליטריים גם באירופה, כמו הונגריה למשל. וראש ממשלת הונגריה הלאומן, ויקטור אורבאן, הוא חברו של פוטין.
מאידך ממשלות המערב בכלל והברית האטלנטית בפרט אינן מגישות מספיק עזרה כלכלית וצבאית לאוקראינה, מעין גרסה עכשווית של "רכבת אווירית" לברלין הנצורה, ודעת קהל אדישה בעולם וגם אצלנו. מסיבה זאת וסיבות אחרות, גם אם יושג איזה הסדר זמני, פוטין לא יניח לאוקראינה. היא תישאר קוץ בישבן של רוסיה ואין לדעת מתי תופיע המורסה המוגלתית הבאה.
עם זאת האיום של פוטין על אוקראינה במישרין ועל המערב בעקיפין עשה שירות לעולם החופשי בכלל ולנשיא ביידן בפרט. לאחר התפוררות האימפריה הסובייטית ונפילת חומת ברלין - המערב בכלל והברית האטלנטית בפרט נרדמו והנשיא טראמפ פעל להרדימה בקביעות. עכשיו התעוררו. ככה או אחרת, פוטין הזכיר לעולם החופשי שלא זו בלבד ש"קץ ההיסטוריה" של פוקויאמה גירסה א', לא הוגשם, אלא שהמלחמה הקרה, זאת שביידן מכיר היטב, חוזרת בשינויים שהזמן גרם וצריך ללמוד כיצד להתמודד אתה כמו הקורונה.