כאשר המדינה מובילה רפורמה מקיפה בענף הדואר, במקביל למהלך של הפרטת חברת הדואר, הדבר מאוד מדאיג, ומעורר חשש ממשי שהכוונה הינה למקסם את הרווח שניתן לקבל תמורת מכירת החברה הממשלתית (חברת הדואר), גם במחיר של פגיעה בשירות לציבור. בכל הקשור לענף הדואר, לממשלה יש "כובע כפול", מצד אחד היא הבעלים של חברת הדואר וכבעלים היא רוצה למקסם את המחיר שהיא יכולה לקבל בעת מכירת החברה, אולם מהצד השני המדינה היא גם הרגולטור של ענף הדואר ובכובעה זה, עליה להבטיח את שירותי הדואר הטובים ביותר שניתן לספק לציבור. במקרה של הדואר, נראה כי המטולטלת נעה באופן חד מידי לכיוון משרד האוצר, דהיינו צימצום הדרישות מחברת הדואר. מעבר לפגיעה בשירות, חשוב להיות ערים לעובדה, כי מי שמתעניין ברכישת חברת הדואר, לא עושה זאת כי הוא מעוניין לחלק מכתבים, אלא כדי לממש את נכסי הנדל"ן הרבים של החברה, שאיש אינו יודע, בשלב זה להעריך את שווים. בשלב זה, מודיעים לחברי הכנסת, כי זה לא הזמן לדון בהשלכות ההפרטה ולכן בדיונים כמעט ולא נאמרה מילה על נכסי הנדל"ן של חברת הדואר, אך מי שלא מתייחס לנושא זה ערב הפרטה, עושה טעות קשה שכן, בסופו של יום אנו עלולים להעביר נכסים ציבוריים לידיים פרטיות ב"נזיד עדשים". בעניין זה, יש להזכיר, כי מבקר המדינה בדק ומצא שנכסי חברת הדואר, אינם ממופים כפי שצריך.

רפורמת הדואר משווקת לציבור כ"שיפור השירות", אולם כאשר צוללים לסעיפי הרפורמה מוצאים דווקא המלצות רבות, שמשמעותן צמצום השירות לציבור. לדוגמה, ההמלצה לסגירה מאסיבית של סניפי הדואר בארץ וכן, סגירה של קווי הדואר הנע המשרתים כיום ישובים קטנים בפריפרייה. בנוסף, הרפורמה מציעה לבטל את חובת חברת הדואר למסירת 90% מדברי הדואר הרשומים בבתי הנמענים וכן, לבטל את חובת חברת הדואר לספק שירות מסירת חבילה בבית הנמען. עדיף היה שהמדינה תגיד לציבור ישירות, כי לאור מצבה הכספי של חברת הדואר, יש צורך לפגוע בתחרות ולצמצם את השירותים לציבור - ועל כך לערוך את הדיון הציבורי. לצד זאת יש לציין לטובה את העובדה שמשרד התקשורת, היה קשוב לחששות שעלו סביב הכוונה לאפשר לחברת הדואר, לגבות תעריף שונה עבור שירות בסיסי במרכז, לעומת הפריפרייה, ובדיון שהתקיים בשבוע שעבר בוועדת הכלכלה, הודיע המשרד על תיקון הרפורמה בנקודה זו, באופן שהוספה הוראה המחייבת את חברת הדואר לגבות תשלום אחיד בעד שירות דואר בסיסי הניתן ללקוח פרטי ללא תלות במיקום הגאוגרפי. מדובר בתיקון חשוב, אם כי עדיין לא ברורה ההגדרה של "לקוח פרטי" ומה המשמעות של גביית תעריף גבוה יותר מ"לקוח עסקי" המבקש לעבוד עם הפריפרייה והאם העלות העודפת לא תגולגל על הלקוחות בפריפרייה.

נראה שחברי הוועדה והיו"ר מיכאל ביטון, בהחלט מיחסים חשיבות להבטחת השירות לציבור ובעיקר בפריפרייה, אולם כאמור, עיקר סעיפי הרפורמה המשליכים על טיב השירות לציבור, כלל אינם מופיעים בתיקון חוק הדואר הנמצא על שולחן הוועדה, אלא בתיקון רישיון חברת הדואר, המצוי בסמכות שר התקשורת ולעיתים יחד עם שר האוצר. אי לכך, עדיף היה לחברי ועדת הכלכלה לדון תחילה דווקא בשינויים הצפויים ברישיון חברת הדואר שכן, שם טמונה הפגיעה בשירות לציבור, המטרידה מאוד את חברי הכנסת ואת הציבור.

שר התקשורת הציג מספר תנאים מוקדמים לאישור הרפורמה בדואר ובכללם: הצגת תוכנית כוללת ע"י חברת הדואר לשיפור השירות לציבור. החברה אומנם הציגה תוכנית כזו, אך הצמידה לה תג מחיר של 40 מיליון ש"ח לשנה, שלא ברור מהיכן יגיעו. תוכנית זו לשיפור השירות ועלותה, לא מונחת בפני חברי ועדת הכלכלה. בנוסף, דרש שר התקשורת פתיחה לתחרות של תחום החבילות הנכנסות לישראל ממינהלי דואר זרים וכיום מטופלות, בהתאם להסכמים בינלאומיים, רק ע"י חברת הדואר. תוכנית כזו, לא הוצגה בוועדת הכלכלה, ומשרד התקשורת אף הודיע לוועדה שהוא אינו ערוך בעת הזו לשנות את הסדרי הדואר הבינלאומי הנכנס לארץ. עוד חשוב להדגיש, כי במסגרת דיוני וועדת הכלכלה ברפורמת הדואר, גם כמעט ולא נדון עתיד "בנק הדואר", הפועל כחברת בת של חברת הדואר: מדובר בבנק המטפל בכארבע מאות בעלי חשבונות, רובם מהשכבות הנמוכות וחלקם אף מסורבי שירות בבנקים המסחריים. זהו כלי חשוב מאוד שהמדינה מעמידה לטובת השכבות החלשות בפריסה כלל ארצית ובתעריפים נוחים, ואמנם בשלב זה אין כוונה לשנותו, אך כל פעם שמדברים על הפרטה, או על הפיכת בנק הדואר "לבנק מסחרי", חשוב לדון בהשלכות על אותן מאות אלפי משפחות הנסמכות על בנק הדואר.

כפי שהרפורמה לא תוביל לשיפור השירות לציבור, כך היא גם לא תביא להגברת התחרות בענף. כאשר בוחנים מה מציעה הרפורמה בתחום התחרות, מגלים שהיא כוללת דווקא הקלות משמעותיות לחברת הדואר, אשר יצמצמו את התחרות בענף, לרבות: ביטול הפיקוח על תעריפי החברה למרות שהיא הגוף החזק בענף, מתן אפשרות לגבות תעריף שונה במרכז מלקוח עסקי לעומת התעריף שייגבה בפריפרייה וכן, ביטול האיסור על החברה להיכנס לתחום הדפסת דברי דואר ובכך למעשה לבטל את היתרון שיש כיום למתחרים.

לא רבים יודעים, אך בישראל כרבע מהכתובות לחלוקת הדואר, אינן בבתי הנמענים, אלא במבנה הממוקם במרכז הישוב ובו מוקצית לכל בית אב תיבת מכתבים. הבעיה התחרותית עם "מרכזי החלוקה", היא שחרף העובדה שמדובר בנתח משמעותי מבתי האב בארץ, המתחרים של חברת הדואר אינם מורשים לחלק בהם. למען ההגינות, יש לציין, כי מדובר בסוגיה קשה ולראיה, חרף העובדה, כי משרד התקשורת קבע בעבר, כי יש לאפשר למתחרים כניסה פיסית ל"מרכזי החלוקה", הרי שבפועל "מרכזי החלוקה" לא נפתחו עבור המתחרים. הרפורמה הנוכחית מציעה לבטל את החלטת משרד התקשורת, המאפשרת כניסה פיסית של מתחרים ל"מרכזי החלוקה, החלטה שכאמור מעולם לא יושמה, וחלף זאת מציעה הרפורמה שהמתחרים ימסרו את דברי הדואר לחברת הדואר, והיא זו שתחלק עבורם את המכתבים תמורת מחירי עלות. אם כן, אין מדובר בדיוק ב"תחרות מלאה", אך גם "רשות התחרות" שבחנה את הנושא, מוכנה לקבל את הפתרון הנ"ל, כפתרון ביניים.

בתחום אחד הרפורמה כן מציעה הרחבת התחרות, אך מדובר בתחום שולי ביותר בענף הדואר המהווה פחות מעשרה אחוז. מדובר בפתיחה לתחרות של התחום הדועך במהירות, של המכתבים הרגילים שאדם כותב לחברו. מדובר בתחום שאף מתחרה אינו מעוניין להיכנס אליו, אין אף דוגמה בעולם של גורם פרטי המחלק מכתבים רגילים ולא בכדי. שכן, חסמי הכניסה לתחום המכתבים הרגילים הם גבוהים: יש צורך במערך איסוף של המכתבים הבודדים מכל מקום ונדרשת עבודת מיון קשה של המכתבים, יכול הקיימת רק לחברת הדואר - וכל זאת, כאמור עבור תחום זניח ובלתי כלכלי. פתיחת תחום המכתבים הרגילים לתחרות כאמור, איפשרה "לשווק" את הרפורמה כולה כהרחבת התחרות בענף הדואר, כאשר למעשה, מאחורי הפתיחה הזניחה הזו לתחרות, מסתתרת סדרת החלטות המיטיבות דווקא עם חברת הדואר, על חשבון המתחרים. להשלמת התמונה בנוגע להשפעת הרפורמה על התחרות בענף הדואר, חובה להזכיר כי חובת אספקת השירות האוניברסאלי בכל נקודה בארץ, מוטלת רק על חברת הדואר ולא על המתחרים וכאשר המתחרה המרכזית של חברת הדואר, חברת מסר, מתריסה שהיא מוכנה לקחת על עצמה את חובת אספקת שירותי הדואר בפריסה אוניברסאלית בכל הארץ, יש לפקפק ביכולתה זו שכן, רק לחברת הדואר יש את היכולת לספק שירות אוניברסלי של איסוף, מיון וחלוקה של דואר בכל הארץ.

במסגרת הרפורמה הנוכחית בענף הדואר, מגבירים מאוד את כלי האכיפה הנמצאים בידי משרד התקשורת ובראשם הגדלה משמעותית של העיצומים הכספיים שניתן להטיל על מי שמפר את רישיונו, או את ההיתר שברשותו. בנוסף, בדיון שהתקיים בשבוע שעבר בוועדת הכלכלה, הוסיפה המדינה הוראה חדשה שתאפשר לשר התקשורת לפעול מיד במקרה של חשש ממשי לפגיעה מיידית ומשמעותית בתחרות, מבלי להמתין לתהליך הארוך של השימוע. הדבר חשוב במיוחד לאור העובדה שניתנות הקלות רבות לחברת הדואר והמשרד עובר לפיקוח בדיעבד, המחייב יכולת תגובה מהירה.

אמנם תחום המכתבים נמצא בדעיכה, אך תחום החבילות נמצא בצמיחה מהירה. בכל העולם מינהלי הדואר מסיטים את פעילותם מתחום המכתבים הדועך, לתחום החבילות הצומח, ולכן האתגר הראשון הניצב בפני חברת הדואר, הינו ביסוס מעמדה כשחקן המרכזי בארץ בתחום החבילות. כאן טמון מנוע הצמיחה המרכזי של חברת הדואר, האמור להביא לשיפור במצבה הכספי. האתגר הנוסף בפני חברת הדואר, הוא לנהוג בחוכמה גם בתחום הדואר הכמותי ולא לנצל לרעה את ההקלות שהרפורמה הנוכחית מציעה לחברה והיתרונות התחרותיים הטמונים בה. אמנם גם לאחר ביטול הפיקוח על תעריפי חברת הדואר, מציעה הרפורמה לחייב את החברה לגבות "מחיר סביר", אך מדובר בהגדרה קשה לפיקוח. ככל שיעלה בידי חברת הדואר לדחוק מהשוק את המתחרים הקיימים, ובראשם חברת "מסר" באמצעות הפחת תעריפים מאסיבית, אין ספק שחברת הדואר תתפתה לייקר בהמשך את התעריפים לציבור הלקוחות "השבויים", תהנה מהכנסות בטווח הקצר, אלא שאז תגלה החברה, כי האיום האמיתי על החברה לא היה המתחרים, אלא הטכנולוגיה. חברת הדואר עלולה למצוא עצמה במצב המכונה "ספירלת בית הקברות" שבו היא מעלה תעריפים כדי להתגבר על אבדן הכנסות כתוצאה מהירידה בביקוש לשירותי הדואר, אלא שאז תגבר המוטיבציה למצוא תחליפים זמינים וזולים לשירותי הדואר. וחוזר חלילה.