מלחמת העולם השנייה, אחד מהאסונות הגדולים שהועלם חווה, לא נולדה מיריבויות אישיות, היא התחילה משגעון גדלות לאומי קיצוני של מנהיג גרמניה, אשר צבר עוד ועוד כוח. אך שריקת הפתיחה הייתה בהסכם עם שר החוץ של הממלכה המאוחדת, צ'מברליין, הסכם מינכן, אשר הרגיע את בריטניה ואת העולם, ואשר על בסיסו נכנסה בריטניה לתרדמת שאננות, מה שאיפשר להיטלר לפלוש לצ'כיה ומשם אפילו העננים השחורים של הכבשנים לא היו הגבול.
מנהיג לא יוצא למלחמה בגלל מנהיגי היריב, אך תוקפן חכם, מאתר את עקב האכילס המנהיגותי, הגאוגרפי והתיזמוני של המותקף אשר קובעים את מועד ההתקפה, היקפה, מיקומה ועוד.
להבנתו של ולדימיר פוטין המלחמה של אוקראינה והמערב נגד רוסיה הוכרזה עוד בימי הנשיא האמריקני ג'ורג' W בוש, כאשר הוצהר על הצטרפות אוקראינה לנאט"ו, וזאת בניגוד להסכמים קודמים בין המעצמות. כבר אז שלף פוטין את האקדח, טען ששה כדורים, הניח את האקדח מתחת לכרית בהמתינו להזדמנות, והיא נפלה לידיו כפרי בשל עם שלטון אמריקני רופס, ועם נשיא מאוד חביב באוקראינה, אשר את עיקר חייו המקצועיים בילה באולפני הטלוויזיה כקומיקאי מן השורה הראשונה.
אויבינו טענו כבר 60 כדורים בתוף האקדח, מה זה 60, 60 אלף, והם עושים עלינו מידי פעם ניסוי כלים. על חוסנה של ארה"ב עם הנשיא ביידן כולנו שמענו, ומה שחסר לנו להיות נעבעכים גמורים זה איש טלוויזיה מאוד מוכשר ועם רייטינג עד הגג בראשות ממשלתנו.
מדינה אחראית וחפצת חיים לא מסתפקת בזכויות בעלי חיים וביחס הומאני לאויב אלא בעיקר בביטחונה ובהרתעת אויביה, מה שכוכב טלוויזיה עתיר רייטינג, לא יכול לספק, ומדינה מוקפת אויבים אכזריים שבוחרת כוכב טלוויזיה לעמוד בראשה, בל תתפלא כשתהפוך למרקחה, ראו לדוגמה את אוקראינה.
אנחנו נקבע אם כוכב טלוויזיה ינהיג את ישראל, אנחנו נחליט אם נקרא לטורפינו לטרוף אותנו כאשר נמליך עלינו מנהיג חלש, בדיוק בימים בהם המעצמה המערבית הגדולה ביותר מחוקה במישור העולמי.