אביתר בן-צדף
יחסי כוחות
תמונה כוללת (הוליסטית) של העוצמה הרוסית צריכה לכלול שני מישורים - הטקטי והאסטרטגי. בתחום האסטרטגי יש לרוסיה יתרון על ארצות-הברית בנשק גרעיני. כלומר, אם לא ייתפסו לטירוף, אין האמריקנים יכולים לאיים על רוסיה בגרעין. יתר על כן, שטחה העצום של רוסיה ופיזור מרכזיה התעשייתיים והצבאיים בו, מבטיחים שבמלחמה גרעינית היא תינזק אנושות, אך לא תושמד. לעומת זאת, ארצות-הברית ומדינות נאט"ו צפופות מאוד, וכנראה, יושמדו במלחמה גרעינית.
בתחום הטקטי יש לרוסיה יתרון כמותי ואיכותי ניכר על המערב, כמעט בכל התחומים. מאחוריו נמצאת חשיבה צבאית מבוססת וארוכת-שנים. בשנות השמונים שאלתי את מפקד קורפוס 3 האמריקני, שנועד לתגבר את אירופה במצב חירום, תוך כמה זמן הוא יופעל. הגנרל הביט בי, והשיב בגאווה, "קריאה ועוד שישה חודשים (ק' ועוד שש)".
"בזמן הזה יהיו הרוסים כבר על שפת האוקיינוס האטלנטי", תמהתי. "אלו התוכניות"! השיב לי, וחזרנו ללגום במועדון הקצינים של מפקדתו בבסיס פורט הוד, טקסס.
ייתכן, שכיום תגבור כזה לא יהיה אפשרי מול לוחמת סייבר התקפית עוינת. גם איני בטוח, שהצבא האמריקני (כלומר, ארבע הזרועות הלוחמות - אוויר, יבשה, ים ונחתים) מסוגל להתעמת כעת עם הכוחות הצבאיים כשהבית הלבן משדר אווירה של נינוחות, של חולשה ושל פחדנות - יחד רפיסות. עיינו בערך הנסיגה מאפגניסטן.
הישגים
הצבא הרוסי תקף את אוקראינה בשלוש חזיתות, לפחות. בדרום - מכיוון חצי-האי קרים, ובינתיים השתלט על נמל חשוב ליד העיר מאריופול; ממזרח - מכיוון רוסיה; ובצפון - מכיוון בלארוס - לעבר קייב הבירה וחארקוב. נראה, כי הכוחות הרוסיים נעזרים בקבוצת ואגנר - חברה פרטית לביטחון, שעושה את דבר הקרמלין באזורי מתיחות ברחבי העולם. כלומר, כוח מיוחד, שהופרט כביכול. עוד דוּוח על הצטרפות לוחמים צ'צ'ניים לכוחות הרוסיים.
בינתיים נעצרה תנופת המתקפה, בעיקר, סביב הערים קייב וחארקוב. בעולם התפשטו שמועות על קשיים לוגיסטיים, שעוצרים את הרוסים. זה ייתכן. לא-מעט צבאות בעולם הוכו, כיוון שלא תכננו כהלכה את הלוגיסטיקה למבצעיהם, כולל צה"ל במערכת שלום הגליל. אני חושד, שזו דיסאינפורמציה, שמפיצים האוקראינים והמערב, או שזו הונאה רוסית. כך, גם אני בוחן את הידיעות על משבר מוראלי בצבא הרוסי.
האוקראינים הוכיחו, שלאומיות גאה מפעמת בהם. גיוסם הכללי לבלום את המתקפה, כדי למנוע את שעבודם מחדש לרוסיה, מעורר התפעלות. כמו-כן, מעוררת מנהיגותו של וולודימיר זלנסקי הערכה רבה. אף אחד, נדמה לי, לא שיער, שיוכל להנהיג בכישרון רב כל כך את עמו במערכה. רבים, גם באוקראינה, זלזלו בראש הממשלה היהודי, והזכירו את היותו שחקן. כידוע, גם רונאלד רייגן היה שחקן, שהנהיג את ארצות-הברית ביד רמה, והביא להתפרקות ברית-המועצות, בניגוד לעיתונאי רדוד ובוּר, המתיימר להיות מדינאי בארצנו.
הגרסה הרוסית של לוחמה בשטח בנוי (לש"ב) מחרידה וחסרת רחמים. עיינו במה שאִתרע לערים בצ'צ'ניה. כשיחליטו הרוסים להשתלט על קייב מה שנעשה בינתיים לחארקוב יהיה רק פרק המבוא. כלומר, העיר תיכבש כשהיא עיי חרבות. כך, עשו הרוסים כשכבשו את ברלין בסוף מלחמת העולם השנייה. כעת טוענים האוקראינים, שזה מה שנעשה בעיר חרסון בדרום אוקראינה.
ייתכן, שהרוסים מתעכבים כיוון שהם מפחדים להרגיז יתר על המידה את דעת הקהל העולמית. כלומר, הם החליטו מראש למתן את ההרס, שתגרום מתקפתם.
גורל היהודים
"שני עמים המציאו במהלך ההיסטוריה המצאות חשובות, אך לא נהנו מהן", נהג לומר, לפני כשישים שנה, ד"ר אליהו ישורון, מורי ע"ה להיסטוריה בתיכון - "היוונים המציאו את הדמוקרטיה, והיהודים את החוכמה".
אמירת אלברט איינשטיין, "טיפשות היא לחזור על אותה הפעולה וכל פעם לצפות לתוצאה אחרת", מבהירה את דברי ד"ר ישורון. האינסטינקט, שנלמד באלפיים שנות גולה יהודית, היה לברוח כשמד הסכנה מתקרב לתחומים האדומים. לכן, בחרו רוב היהודים במקצועות, שמאפשרים בריחה - צורפות, סחר בשטיחים, מסחר וכיו"ב, ולא חקלאות, או תעשיה, המרתקות את האדם למקומו. מכאן גם האגדה האנטישמית, שיהודים עושים כפתורים למעיליהם ממטבעות זהב, ובבטנות מעיליהם מומנים מטבעות זהב. לא-מעט יהודים שילמו בחייהם כיוון שבבטנות מעיליהם לא נמצא האוצר המקוּוה.
כך, נעו היהודים, שגורשו מספרד ומפורטוגל, דרומה וצפונה, והתפשטו באירופה, בצפון אפריקה ואף הגיעו לארץ-ישראל. כל אימת שקדרו פני השמיים, הסתלקו היהודים. השואה לימדה אותנו, שאין די באינסטינקט הנלמד. כלומר, יש לפעול אחרת - למשל, להגר לאמריקה הצפונית ולאמריקה הדרומית. מעט יהודים חשבו משך הדורות על האפשרות הנועזת לעלות ארצה.
מלחמה בין רוסיה לאוקראינה הייתה צפויה, לפחות מראשית העשור הקודם. למרות זאת, יהודי אוקראינה בחרו להישאר במקומם, ליד לוע הר-הגעש. כמו
דן אלמגור בשירו,
"לפתח הר געש". אני תמה, "... הרי אחת לכל כמה שנים / - כך בפירוש כתוב בעיתונים - / שוב מתפרצת הלבה מן ההר / ומאיימת שוב על כל הכפר. / מדוע זה אתם כה מתעקשים, / מדוע את הכפר אינכם נוטשים / אחת ולתמיד?" //
למרות טעותם, כיהודים במדינה יהודית, אנחנו מחויבים להם ולישראלים, שבחרו לחיות שם, וצריכים לשמור עליהם. זה אינטרס חיוני של ישראל, כמדינה יהודית. מלחמה הנה עת האכזריות, ויכולה לעורר אנטישמיות. סכנה חדשה מעוררת נוכחות חיילי רוסגווארדיה הצ'צ'נית באוקראינה. לוחמיה המוסלמיים הובאו לשם ביוזמת שליט צ'צ'ניה, שטען, שהמתקפה הרוסית אינה אלימה דיה. לאחר השלמת הכיבוש הרוסי, הם יישארו, כנראה, שם; וזה איום חמור על יהודי אוקראינה. למרות זאת, האינטרס הלאומי מחייב אותנו לא להזדהות עם שום צד במערכה על אוקראינה, ובעיקר, לא לתקוף את הרוסים, שהפכו לשכנינו. אבל, זכרו את דברי ד"ר ישורון.