האנושות היא זן, שלא מסוגל לעשות שלום בלי מלחמה. אין לו את היכולת להעריך באמת את השלום, עד שפורצת מלחמה. ואז, לא פעם, מאוחר מדי לעשות שלום. ולמה כל זה קורה? כי צדק זה לא משהו שאנחנו עושים כדי להעניש מישהו, צדק הוא פעולה עצמאית, שנעשית מתוך הכרה בערך שלה. כלומר צריך לעשות שלום, בלי מלחמה.
לארה"ב אין שום זכות לקרוא לישראל להצטרף לצעדים הדרסטיים נגד רוסיה. ישראל בהחלט נוהגת בחוכמה ואף מצליחה בצעדיה אלה, לקרב את הפסקות האש, באמצעות תיווך. SHUT YOUR MOUTH זה מה שאנחנו צריכים להגיד לארה"ב, שמבקשת זאת מאתנו. שכן היא הוכיחה את "דאגתה" לביטחוננו בהסכמי הגרעין עם אירן - על זה נאמר דיינו - הבנו.
ההתנהלות של אילת שקד ומשרדי הממשלה, הייתה בהחלט גרועה, אבל עדיין, אנחנו לא רוסיה. שקד עוד באותו לילה שבה שודרה הכתבה על הפליטים בנתב"ג, בערוץ 12, ביקשה לשנות את מדיניות הקליטה (לשכן את הבאים במלון דן) ואף לבטל את הדרישה האכזרית של ערבות כספית, עבור ילד, שיש לו אזרחות ישראלית!
טוב תעשה ישראל אם תגדיל את מכסת הפליטים ואם תפעל ברצינות, להקצות תקציבים לבתי חולים באוקראינה. אנחנו נרוויח בכך את זכותנו וחלקנו במלחמה האמיתית שצריכים לנהל - מלחמה למען השלום.
ההתלהמות של ג'ו ביידן היא לא מדיניות נכונה. הוא צריך ללמוד מקנדי. במשבר הטילים בקובה, שבו בריה"מ איימה על ארה"ב בטילים גרעיניים, נקט קנדי לפי האמרה של המינגווי: הגדולה היא להפגין אצילות במצבי לחץ. במקום להיכנס ללחץ ולהפגין רוח מלחמה כנגד הרוסים, הוא הסכים בחשאי, לוויתורים תמורת הסרת איום הטילים.
היום, אותו דבר, יכול לעשות הנשיא ביידן ולהסכים לכמה הצעות פשרה של פוטין. זה לא נחשב לחולשה, אלא לחוזק רוחני ולאצילות רוח. ארה"ב יכולה להרשות לעצמה, להפגין קצת אצילות, אפילו כלפי רודן אכזרי כמו פוטין.