לדוגמה היצוא הסיני: ב-1978 הוא היה שבעה מיליארד דולר, עשרים שנה אח"כ ב-1998 הוא כבר 188 מיליארד, ושלושים שנה, 2008, הוא כבר טריליון וחצי דולר. פי 200 בשלושים שנה. להשוואה התוצר האמריקני גדל באותו זמן פי שבע לערך.

אם נסתכל על יצוא התכנה של הודו בין 1995 ל-2005, עשר שנים, נראה צמיחה פי עשרה, דומה ליצוא ההייטק של ישראל, אבל פי שלושה מצמיחת כל שוק הייטק העולמי ופי חמישה מארה"ב לבדה:

יחד עם העלייה בסחר העולמי נראה זינוק בכמות המכולות - ראו סך יכולת הנשיאה של ספינות מכולה בעולם - בערך פי 30 בין 1980 ל-2020:

ההשלכה של כל זה היא כמובן הפיכת ארה"ב למעצמה היחידה בעולם, וכרגיל נזכור מה עושה מעצמה: מייבאת סחורות ושירותים זולים מהקולוניות, ומייצאת מלחמה על-מנת לכבוש קולוניות חדשות. התוצר הפנימי יורד, יחסית, ומאזן הסחר הופך שלילי יותר ויותר.

מכיוון שהדרך הביתה חסומה, זמן מעולה להשלים את השרשור: בתחילה לאט ואז בקצב מוגבר התחילה להיווצר מערכת אספקה גלובלית שנראית כך: - חמרי גלם מאפריקה, דרום אמריקה ואוסטרליה עוברים לאסיה. - מכונות נשלחות מאירופה וארה"ב לאסיה. - מוצרים מוגמרים נשלחים מאסיה (סין ובנותיה) לכל העולם. מכיוון שכ-90% מהסחורות בעולם עוברות בספינות, כך זה נראה בקווי ספנות. לצערי לא מצאתי מפה בה סין במרכזה, כפי שההגיון מחייב.

חשוב לשים לב לכמה נקודות:

- ארבעת הגושים הגדולים, ארה"ב, האיחוד האירופי, סין והודו, מגדלות לעצמן מזון אך מייצאות אותו למדינות רבות, בפרט משולש השבבים של טייוואן-קוריאה-יפן והמזרח התיכון, בפרט ישראל ומצרים. ללא תמיכת מזון חיצונית לא יהיה לנו מה לאכול. - כעשרה אחוזים מהמטענים בעולם, עם הטיה משמעותית ליבוא\יצוא אירופי כולל נפט, עוברים דרך תעלת סואץ, מה שנותן למצרים מנוף אסטרטגי לאבטחת אספקת המזון לעיל. - משולש השבבים לעיל מייצר למעלה מחצי מהשבבים בעולם.

מה קרה ב-15 השנים האחרונות? המערב סיים את יכולת הצמיחה הפנימית שלו ונמצא בסכנה מתמדת של נפילה ברמת חיים על ההשלכות הפוליטיות המתבקשות. כצעד מנע ארה"ב (בעיקר) והאיחוד (גם) הדפיסו כמויות עתק של כסף שעברו לאלפיון (רובו) ולאזרחים (חלקו) שתחזקו את כוח הקניה.

מכיוון שלא חסר כסף, לא הייתה כל בעיה ליצור שרשרת לוגיסטית שתמלא את הצורך באספקת מוצרים אסיאתיים זולים למערב, ומזון מערבי זול למדינות הקצה. יש מחסור בשטחי טעינה בוונקובר - נקים עוד, יש כסף. צריך להרחיב את תעלת סואץ שתתאים לספינות גדולות יותר? יש כסף. הכל קל וזמין. מבחינתנו הצרכנים אנחנו התרגלנו לחוק מור של הכל: בכל רגע נתון יהיה לנו מבחר גדול יותר של מוצרים לבחור מהם, ועלותם תמיד תהיה נמוכה יותר מבעבר. נסו להיזכר כמה חשבתן לפני שקניתן חולצה של בוי-לונדון בשדרה בעפולה (מקרה היפותטי שאינו מרמז לכותב ציוץ זה), שלא לדבר על אלקטרוניקה למיניה. ניקח כדוגמה את זארה: החברה שהצליחה בזכות מערך לוגיסטי גלובלי והעובדה ששינוע היה קל, מהיר וזול להצליח להגיע למצב בו בכל חנות בכל זמן יהיה מבחר ענק של מוצרים זולים יחסית. זארה קונה אצל מאות יצרנים, ומנתבת בינם לאבטחת אספקה שוטפת. (אני מעריץ את זארה ולומד מהארגון כל הזמן) מכיוון שהכל פתוח, התחבורה כה זמינה וזולה, אמצעי הבקרה השתפרו כל הזמן וציפיות הצרכנים היו לירידה מתמדת במחיר והגדלת מגוון, חברות התחילו לוותר על אמצעי יתירות ולהפסיקו להשקיע השעות ארוכות טווח (שזה כמעט תחליפי - יתירות זה להשקיע היום על-מנת להערך למצב עתידי שאנחנו לא בטוחים שיגיע). זוכרים 1978? אז בסוף הסבנטיז מעמד הביניים הגבוה במערב שם לב שהוא משלם מיסים שהולכים לחינוך ורפואה של פשוטי העם, השם תשמור ותציל, והחליט להתמרד. מרייגן דרך מגי ועד יגאל סוקניק שלנו, המרד השפוף נגד עול המיסים, הרסו את מדינת הרווחה שקמה להבטיח קיום לכל ולמנוע מלחמת עולם נוספת.

בחזרה לשרשרת אספקה: בתחילת 2020 קרו שני אירועים דרמטיים: - הקורונה על השלכותיה. - (היותר חשוב) - ביקורי האחרון עד כה בבנגקוק. ציון הלו וגו'. הקורונה גרמה למערכת האספקה הגלובלית זעזוע מובן: אנשים לא קנו, עובדים לא עבדו, טיסות לא יצאו וכו. לכולנו ברור למה הקורונה עצרה את המכונה, אך השאלה היא למה המכונה לא חוזרת לעצמה. בואו נבחן מקרה פשוט של אספקת תחתוני כותנה (הומאז' למי מכן): שכני במתחם הוא יצרן תחתונים בקבלנות משנה עבור ספק גדול יותר שמספק לכמה רשתות גלובליות. עם תחילת הקורונה רוב העובדים הפשוטים שלו נסעו לביתם ולא חזרו עד היום. הוא צריך למצוא פועלים מקומיים יקרים יותר, ולעתים פשוט אין פועלים. כנ"ל יצרן הבד השכן. יש מחסור בחלקי חילוף למכונות התפירה כי הם מיוצרים בסין באזור שנפגע מקורונה, כנ"ל בדטרגנטים לשטיפה סופית, אז הוא קונה סבון יקר יותר. הוא מעריך שסך העלויות שלו גדל בכ-50%. אך בעיקר שיכולת היצור שלו ירדה בכשליש, כי בכל רגע משהו חסר. מכיוון שהוא נמצא במרכז תעשיית הטקסטיל העולמית, טירופור, המצב דומה אצל כל חבריו למקצוע. מה שנכון לתחתונים נכון למדחפים של סירות דיג ולכסאות מחשב, והתחלנו בקלים. נעלה עשר קומות לאלקטרוניקה: מאמין הזכרנו כבר את נושא השבבים [קישור], רק ננסה להבין את ההשלכות: אמלק - ככל שהמוצר יותר ייעודי, כך יכולתו להשיג שבבים תקטן ומחירו יעלה. מכוניות וקונסולות הן דוגמאות למוצרים מאוד "מיוחדים". טלוויזיות ומחשבים הם גנריים ולכן יסבלו פחות. נקסט - אנרגיה: למרות שאנרגיה היא מוצר מאוד גנרי, נפט הוא נפט הוא נפט, החסמים בשינוע, העליות והירידות החדות בביקוש, הקשיים בייצור יגרמו (גרמו) למחסור ולכן לעליית מחירים, שבדרכה רק תגדיל את המחסור ותעלה מחירים.

ולא דיברנו על מזון.. במזון מחד יש רגישות מאוד גדולה של הצרכנים למחיר - עלייה של 20% במחירי טיסות אולי תגרום לטוס פחות, עליה דומה במחירי מזון תגרום למהומות ורעב, ומאידך אותן הסיבות לעליית מחירים ומחסור בתחומי המוצרים התעשייתים נכונה גם במזון, למעט העובדה שמזון מקומי בהרבה התוצאה קצרת הטווח (שנה עד שלוש כזה) של כל זה היא עליה משמעותית במחירי מוצרים מיובאים (בכל מקום בעולם), הקטנה משמעותית ברמת הסחר העולמית, חזרה לייצור מקומי מחד ומחסור במגוון מוצרים מאידך-גיסא, שוב ברמה הגלובלית. בטווח הבינוני והארוך קריסת שרשרת האספקה הגלובלית תיצור מערכת עולמית חדשה ואחרת. הבעיה בכך היא שתהליך השינוי הוא, היסטורית, תהליך כואב וטראגי. שבת נהדרת לכולכן, בפרט לידידי שאחראי קולינרית להפסד השמאל בבחירות אשר בגללו כתבתי את השרשור היום.