עמית סגל מבייש את ארון הספרים היהודיׁ (א')

אני דורש מהעיתונאי עמית סגל, שבפעם הבאה טרם יטיף לנו מוסר, שאין לפתוח את השערים לרווחה בפני הפליטים מאוקראינה, שקורת גג ופת לחם נלקחו מהם, כי לדעתו אורבת סכנה ממשית לקיומה של האומה היהודית עקב רבבות זרים שישהו בה, עליו לקרוא היטב ולשנן את פרק נ"ח בספר ישעיהו. עמית סגל חייב לשנן היטב את פסוק ז' בפרק נ"ח: "הֲלֹא פָּרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בַּיִת". אני מצפה, שעמית סגל יפנים את המחויבות לפרוס את הלב בפני ברואי בצלם, שהסכנה לחייהם, הסכנה לקיומם, הביאה אותם לנמל התעופה "בן גוריון" בצפייה למצוא מחסה בביתנו עד יעבור זעם ויוכלו לחזור לביתם באוקראינה. ארון הספרים היהודי ההומאני מתבייש בשומעו את עמית סגל מדבר על יהדות. עמית סגל שכח, כי בימים הקשים של "שְׁפוֹט הַשׁוֹפְטִים" בארץ כנען משפחות עבריות ירדו מארץ המולדת עקב אימת רעב ללחם. הם היו פליטי אימת הרעב בארצות זרות. אחת מהן הייתה משפחה עברית מבית לחם יהודה, משפחת אלימלך רעייתו ובניו, שהיו חלק מ-"וַיָּבֹאוּ שְׁדִי-מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם". כעשר שנים פליטי הרעב מארץ כנען "סיכנו" את הלאומיות המואבית, כי בארץ כנען היה רעב. לכל בר דעת ברור, שהלאומיות המואבית לא נפגעה, כי עד חלוף אימת הרעב שהו בה בני עם זר. עמיתו המואבי של עמית סגל באותם הימים השתמש בנימוק בו גיחך עצמו לדעת, כי לדעתו, כדעת עמית סגל כיום, שהותם של זרים מסכנת את הלאומיות הלוקאלית. ומפני "הסכנה" הזו יש להתגונן. על-פי המסופר בבראשית פרק י"ב אברהם אבינו ירד מצרימה "לָגוּר שָׁם כִּי-כָּבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ". על-פי ספר בראשית פרק מ"ב בעת רעב בארץ כנען יעקב אבינו אמר לבניו: "שָׁמַעְתִּי כִּי-יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם" - יש לחם בארץ מצרים - "ְרדוּ-שָׁמָה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת". החשש מפני רעב שעלול להכחידם, הניע את בני יעקב לבוא עם היורדים מצרימה, עם "בְּנֵי יִשְׁרָאֵל לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר כִּי כָּבֵד הָיָה הָרַעַב בָּאָרֶץ". עמיתו של עמית סגל באותם הימים במצרים ראה במשפחת אברהם ובמשפחות של בני יעקב תופעה לא רצויה, כי הם מסכנים את הלאומיות של המצרים. המרפא לאדישות, שהפגין עמית סגל כלפי מראה מזוויע של פליטים בשדה התעופה בישראל, אולי יבוא, אם הוא יפנים את ההוראה, שנאמרה לנו, בני העם היהודי, בספר שמות פרק כ"ב פסוק כ': "וְגֵר לֹא תִּלְחָצֵנוּ, כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם". תורת ישראל וארון הספרים היהודי מחייבים אותנו לגלות יחס הומאני לזר שנקלע לארצנו. הוא בא לכאן, כי הוא מבקש מאתנו סעד, וחובה עלינו לפתוח את הלב. ארון הספרים היהודי מתבייש, שהעיתונאי עמית סגל שכח את פרשת "קדושים" בספר ויקרא, ולא אימץ ללוח ליבו את הכתוב בנחרצות ובנחישות רבה בפרק י"ט, פסוקים ל"ג-ל"ד: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַַרְצְכֶם... כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם". צר לי שעמית סגל שכח משפט חשוב שאמר לנו רבי עקיבא "חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בצלם, כִּי בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים עָשָׁה אֶת הָאָדָם". כואב לי, שעמית סגל הולך בדרך שמאד מכאיבה לי, כי זו הדרך המיוחסת לרבי שמעון בר יוחאי בתלמוד הבבלי במסכת יבמות סא עמוד א' "אַתֶּם (ישראל) קְרוּיִים אָדָם וְאֵין עוֹבְדֵי הַכּוֹכָבִים (עמי הגויים) קְרוּיִין אָדָם".