בראייה הסובייטית, ובעיקר זו שעוצבה על-ידי סטלין על-רקע הקונספציה של "סוציאליזם בארץ אחת", העולם המקיף אותה הוא עוין לרוסיה; אשר על כן האינטרס העליון שלה הוא להבטיח את הישרדותה ואת עוצמתה. האובססיה המדינית של סטלין הייתה להפוך את ארצו למעצמה ששום כוח אחר לא יוכל להכניע. הוא תמיד אמר למקורביו כי "לנין השאיר לנו נחלה גדולה אך אנו הפכנו אותה לעפר ואפר".
הישגי מלחמת העולם השנייה היוו עבור סטלין הזדמנות פז להעצים את כוחה של ארצו ולהבטיח לה גבולות בנות הגנה. זאת תכנן סטלין לעשות באמצעות השגת בניית צבא חזק והשתלטות על טריטוריות רחבות הגובלות ברוסיה. הייתה לו קונספציה לפיה השתלטות על שטחים נרחבים היא ערובה לביטחון. סטלין היה בטראומה מ"סינדרום ברברוסה" ולכן רצה להבטיח לארצו את גבולות 1941, הווה אומר שהמדינות הבלטיות, אוקראינה המערבית, בלרוס, בסרביה ובוקובינה הצפונית תהיינה תחת שלטונו. בנוסף לכך הוא רצה מעטפת של מדינות ידידותיות, כמו גם להבטיח את אגף הקוטב הצפוני באמצעות הקמת בסיסים באיי ספיצברגן בורנהולם ואיי הדב.
במזרח הרחוק רצה סטלין להשיב את השליטה הרוסית בדרום איי סחלין, ואת השליטה במסילות הברזל והנמלים במנצ'וריה, כמו גם את האיים הקוריליים שהייתה להם חשיבות צבאית. בדרום שאף סטלין ליצור מובלעת בצפון אירן, ולהבטיח לעצמו מוצא לים התיכון על-ידי בסיסים במצרי הבוספורוס והדרדנלים. הוא גם רצה חלק בשלטון נאמנות על מושבות איטליה לשעבר. שאיפות אלו תאמו את השאיפות הצאריסטיות המסורתיות, אך כאן ועתה נכנס גם אלמנט הנפט.
מבחינת סטלין ביצור שליטתו האידיאולוגית והצבאית במזרח אירופה לא היה מהלך לא מוסרי; אדרבה, כל מה שתרם לביצור כוחה של ארצו היה מוסרי, ובעיקר לאחר שארצו סבלה כה רבות במלחמה. מולוטוב תמיד ציטט את סטלין כמי שהלין על כך שרוסיה הצארית תמיד "נצחה במלחמה אך לא ידעה ליהנות מפירותיה. הרוסים הם עם לוחם אדיר אך אינם יודעים כיצד לעשות שלום; הם מרומים ואינם מקבלים שכר ניצחונם". סטלין לא שכח את בוגדנותו של היטלר. הוא חשש שגם המערב יתנהל נגדו במרמה. הוא היה נחוש ברצונו להגשים את שאיפותיו האסטרטגיות, בין בהסכמת המערב ובין שלא בהסכמתו.
כמה ממתכנני המדיניות הסובייטית כגון ליטבינוב, מאיסקי וגרומיקו האמינו בשלב מסוים, בניגוד לסטלין ומולוטוב, כי אינטרסים אסטרטגיים אלו של ארצם אינם נוגדים את אלו של אמריקה ובריטניה. הייתה זו אמונה אופטימית המבוססת על כך שלנוכח האימפריאליזם האכזרי של הנאצים והיפנים מעצמות המערב לא יתנגדו לרוסיה חזקה. כמו-כן הייתה לרוסים איזו תדמית על אמריקה בדלנית שאין לה עניין רב בנעשה באירופה וכי אחר המלחמה יוסגו כוחותיה משם. על-פי מאיסקי אירופה שלאחר המלחמה תאופיין במעצמה יבשתית אחת-היא רוסיה, ומעצמה ימית אחת-היא בריטניה (היטלר פינטז כך על גרמניה ובריטניה).
יתרה מכך: על-פי האידיאולוגיה הקומוניסטית צפויים עימותים בין המדינות הקפיטליסטיות בינן לבין עצמן, וכך יהיו התגוששויות פוליטיות בין אמריקה לבריטניה, ומכל מקום שתי מעצמות אלו ידאגו להמשך החלשת גרמניה ויפן מה שימנע מדיניות בלימה כלפי רוסיה. המתכננים הרוסיים צפו יצירת גושי השפעה עולמיים שיאפשרו לרוסיה לשלוט באירופה ואילו אמריקה ובריטניה תהיינה בעלות השפעה במקומות אחרים בעולם.
סטלין ומולוטוב לא החזיקו בהשקפה זו. הם ראו במעצמות המערב הקפיטליסטיות גורמים חתרניים המונעים אך ורק על-ידי אנוכיות קפיטליסטית. מעצמות המערב תמיד ירצו לחתור תחת רוסיה, סברו סטלין ומולוטוב, ובעיקר כאשר יהיו נתונים במצב כלכלי רע. על רוסיה להיערך תמיד כנגד חתרנות המערב. זו הייתה אסטרטגיית השרידות שאפיינה את מדיניותו של סטלין, וזו האובססיה הגיאופוליטית הרוחשת במוחו של פוטין. אבל אסטרטגיה זו גם אלצה את סטלין לא לנתק כליל את הקשרים עם המערב ולהשאיר אופציות של שיתוף פעולה. דיפלומטים סובייטים הצטוו להשתתף בדיונים שייסדו את שיטת המערכת הפיננסית הבינלאומית "ברטון וודס" ואת ארגון האו"ם.
במשך כל תקופת מלחמת העולם השנייה נמנע סטלין מלעורר את חמת בעלי בריתו. הוא לא התריס נגד ההשתלטות האמריקנית-בריטית על איטליה, בשנים 1944 - 1945, הוא ריסן את הקומוניסטים הצרפתים והאיטלקים שהתכוונו להשתלט על השלטון בארצותיהם, הוא סירב לתמוך בקומוניסטים היוונים אשר מרדו בממשלה היוונית שנתמכה על-ידי הבריטים וכן סירב לתמוך בקומוניסטים הסינים במאבקם בממשלה הלאומנית.
בשלב הראשון להשתלטותו על מדינות מזרח אירופה נמנע סטלין, בדרך כלל, מגישה אגרסיבית להשלטת הקומוניזם. גישתו הייתה לאפשר דמוקרטיה רב-מפלגתית אך בה בעת להציב פוליטיקאים קומוניסטים נאמנים בעמדות מפתח על-מנת שיכשירו את הקרקע בבוא היום להשתלטות קומוניסטית ולהקמת משטרים טוטליטריים.
מצב של היעדר עימות עם המערב היה גם יכול לאפשר לרוסיה להתאושש כלכלית, כמו גם לפורר את האחדות בין בעלות הברית המערביות ולגרום לריב ביניהן, כפי שסטלין האמין שזה המצב שייווצר בין מדינות קפיטליסטיות. גם פוטין קיווה לתקוע טריז בתוך האיחוד האירופי, בעיקר בין גרמניה לחברות האיחוד האחרות, מה שיקל עליו להכניע את אוקראינה. מכל מקום בשלב ראשוני זה של המלחמה הקרה סטלין הכיר בכוחו הצבאי העדיף של המערב ועל כן לא ראה כל טעם להיכנס בעימות עמו.