לפני זמן קצר הרהיב נשיאה היהודי של אוקראינה עוז בנפשו להשוות את המתרחש כיום בארצו לזוועות השואה בה הושמדו שישה מיליון מאחינו. כמי שסבור היה שמתן האפשרות לזלנסקי לנאום בפני חברי הכנסת הוא איוולת, הריני מוצא עצמי מחויב להעמיד דברים על דיוקם. האמת ההיסטורית מחייבת.. מאה ארבעים ואחת מדינות, ישראל בכללן, הצביעו באו"מ בעד גינוי רוסיה על שום פלישתה לאוקראינה. בין חמש המתנגדות נמצא את רוסיה כמובן, קוריאה הצפונית ואירן. לכאורה די בהצבעה זו כדי להצביע על האשם במלחמה או על הרשע אם תרצו. בהמשך הדברים ובהתפתח המלחמה אנו עדים כולנו למחזה שבלשון המעטה אינו נוח לצפייה. הפצצות כבדות, שיירות ארוכות של פליטים, הרס רב ממדים של תשתיות ומבנים והרבה מאוד סבל אנושי. בהמשך להצבעה אותה הזכרתי בראש הדברים ובאופן טבעי ואף מתבקש, מרוכזת אהדת העולם בעם האוקראיני המשיב מלחמה שערה כאשר פוטין הרשע/מטורף/חולה/עריץ (בחרו אתם את החלופה הראויה) מוגדר כפושע מלחמה, יש שאף משווים אותו לצורר היטלר יימח שמו וזכרו. בתוך הבוקה ומבולקה שלא לומר אסון הומניטרי מתעוררות כאן אצלנו בישראל שאלות רציניות הנוגעות לשאלת עמדתה הרשמית של המדינה נוכח המתרחש שם בכפור האוקראיני שכולו בלהבות. הלך הרוח הכללי בארצנו הוא שיש לסייע לאוקראינים, ויש המותחים ביקורת לא מסויגת על קובעי המדיניות, קרי - ממשלת ישראל. אין זה סוד כי הממשלה הזו רעה בעיני המחנה הלאומי וכי הביקורת על מעשה ההונאה חסר התקדים של נפתלי בנט (לפני ואחרי הבחירות) היא קשה ומוצדקת. אלא שהאמת חזקה מכל ואיני יכול אלא להודות בעובדה שבהתנהלות נפתלי בנט במשבר זה הוא ראוי לשבח.

אמצעי לחימה

קשה מאוד היה להלך בין הטיפות אגב שקלול האינטרסים המנוגדים של מדינת ישראל הקשורים עם המעורבים במלחמה, רוסיה בראשם. בשל חזית המלחמה שלנו בצפון ונוכחות משמעותית מאוד של הרוסים במרחב הערבי בצפון אין אנו יכולים להרשות לעצמנו עימות עם פוטין. מנגד, יחסינו עם העולם המערבי ועם ארצות הברית בפרט מחייבים חבירה או יישור קו עימם. במצב המורכב הזה השכיל בנט לתמרן באופן מיטבי כאשר בהמשך יצר לעצמו (ולנו) מעמד נחשק של מתווך, מעמד שאולי יסייע בסיום הלחימה ואף ישאיר כמה דיבידנדים למדינת ישראל. אלא שרוצה אני לגעת בסוגיה אחרת, מוסרית בעיקרה. ראינו לעיל את יחסי הכוחות בהצבעה ההיא באומות מאוחדות. כחלק מהמשחק הפוליטי הצטרפה ישראל אל הרוב המוחץ שגינה את הרוסים. בהמשך אנו שומעים טרוניות מצד האוקראינים על כי איננו מספקים להם אמצעי לחימה, על כי איננו משמיעים קול חזק יותר בגינוי פוטין, על כי איננו מאפשרים הגירה בלתי מוגבלת של פליטים מאוקראינה לישראל ועוד הטענות רבות. באופן צפוי לגמרי מצטרפים לקולות אלה אמצעי התקשורת ה"ישראלים" (אלה העושים ככל יכולתם על-מנת לקדם את הקמתה חלילה של מדינת כל אזרחיה במקום המדינה היהודית כאן בישראל), כל גורמי השמאל להם מטרה זהה וכן מאות אלפי אזרחים תמימים שהסבל האנושי נוגע לליבם ומעורר אמפתיה לאוקראינים בסבלם. ואילו אני הקטן, על-אף היותי מרוחק שלושה דורות מזוועות המלחמה ההיא והשואה אותה המיט עלינו הצורר הנאצי אינני יכול לשכוח את העבר. אותו עבר נורא וקשה על אדמת אוקראינה עצמה שם עברו היהודים טבח ורצח, שוד ואונס, התעללות והשמדה - כל אלה הושתו על אחינו היהודים בתקופה ההיא על-ידי בני העם האוקראיני. מי שלבו חפץ יכול לנבור בארכיוני ההיסטוריה שם ימצא תיאור הזוועות אותם בצעו בני העם האוקראיני באחינו היהודים. מספר הנרצחים היהודים היה כמיליון ושש מאות אלף. האוקראינים התגלו באותם ימים כעם אכזרי במיוחד וכקולקטיב ניתן לומר שלא רק שהם שתפו פעולה עם הנאצים אלא שעלו עליהם באכזריות, במוטיבציה, בדביקות במשימה ובשנאה - אלה הובילו למציאות של אסון ושמד ליהודים, על אדמת אוקראינה ועל-ידי העם האוקראיני.

מעשי זוועה

כאמור, לא היה מפלט ליהודים מידם האכזרית של האוקראינים. פוגרומים, אונס, עריפת ראשים, קטיעת אברים, רצח וחנק בכל אמצעי אפשרי ואף בידיים חשופות. טבח מאורגן של רבבות יהודים באתרים שונים ברחבי המדינה, פוגרומים, רדיפה אונס וביזה - ללא גבולות, ללא רחמים, ללא אנושיות - כזה היה העם האוקראיני וכזה היה יחסו אל עמנו. לא ארחיב אלא שאי אפשי בלא להביא בפניכם קצת מעט ממעשי הזוועה - דע עקא, אלה החלו עוד הרבה לפני השואה. עוד בשנת 1648 בצעו הקוזקים של בוגדן חמלניצקי פרעות ביהודי אוקראינה, תוך שהם מוחקים קהילות שלמות מעל פני האדמה (מה שנודע כפרעות ת"ח ות"ט). כבר באותן פרעות התגלתה אכזריות נוראה של האוקראינים כלפי היהודים. האוקראינים פשטו עורם של יהודים (כפשוטו!) והשליכו בשרם לכלבים, קיצצו ידיים ורגלים, קברו יהודים בעודם בחיים, פצעו אותם פצעים אנושים בלי להמיתם ברגע על-מנת שתצא נשמתם בייסורים קשים, קרעו בטני נשים מעוברות ותלשו מהן העוברים, שחטו ילדים בחיק אמותיהם, בתרו יהודים חיים בחרבות ורומחים ועוד מעשים אל אנושיים ואולי חסרי תקדים באכזריותם. למרבה הבושה ויותר מכך, נשיא אוקראינה היהודי ז'לנסקי העניק לאחרונה לכמה גנרלים אוקראינים שהצטיינו במיוחד בלחימה נגד הרוסים את אות הגבורה הגבוה ביותר שיש לנשיא אוקראינה להעניק: אות גבורה על שם בוגדן חמלניצקי הוא ולא אחר! נשאלת השאלה אם היום, בחלוף שלושה דורות מאז השואה ולאחר כמעט ארבע מאות שנה מפרעות ת"ח ות"ט יכולים אנו לשכוח את יחסו של העם האוקראיני אל אחינו. יחס נורא שנמשך לאורך כמה מאות שנים ושיאו אולי בשואה אז נרצחו על אדמת אוקראינה למעלה ממיליון ושש מאות אלף מאחינו באכזריות מטורפת וקשה. הרדיפה המתמשכת, מעשי הטבח והפוגרומים ולבסוף אף השואה והשמדת יהדות אוקראינה על-ידי האוקראינים עצמם באכזריות העולה על כל דמיון הם עובדות היסטוריות ודמם של אחינו היהודים זועק מאדמת אוקראינה שם נרצחו. רבים מקרבנו נוטים לשכוח, חלקים מאתנו נוטים לסלוח. אחרים מטיפים לאלה שעדיין זוכרים, לאלה שאינם סולחים, לאלה שעדיין כואבים על כי מדינת ישראל אינה מסייעת כיום די לעם האוקראיני הסובל מנחת זרועו של הצבא הרוסי. שיתפתי חבר קרוב במחשבותיי כדלעיל. הוא הביט בי במבט נוגה וכואב כאחד ואמר: "אומר לך משהו שבוודאי לא מקובל כיום לומר - אל נקמות ה'".