כל הסבר להבהרת הסיבות לגרימת מותם של בני אהרון בפרשת "שמיני", שמצאתי בספריהם של חכמינו זיכרונם לברכה, חיזקה את דעתי, כי היה זה מעשה מוטעה של ההשגחה האלוקית. מוטעה היה לקחת את חייהם של בני אהרון הכהן ורעייתו אלישבע ולכפות עליהם את הכאב השכול, ששני בנים מצאו את מותם, ואין להם הסבר מדוע. כל הסבר ללקיחת חיי הבנים נדב ואביהוא נראה היה, שנכתב מתוך מצוקה קשה של הכותב עצמו, שלא היה לו הסבר, והוא עצמו לא היה משוכנע, שהדרך היחידה דרשה את לקיחת חיי שני הבנים של אהרון הכהן ורעייתו אלישבע לנוכח המעשה שהם עשו. מצוקת הכותב שכנעה אותי יותר, שלמרבה הצער והכאב, לא הבנים היו אלו שמעדו. המעידה הכואבת היא מעידת ספר הספרים, המציג בשקט ובשלווה את קטיפת חיי שני הבנים, נדב ואביהוא. זה למעשה עונש על חטא שלא חטאו, ואם חטאו לא הייתה הצדקה לקחת את חייהם. כל הסבר הוא בבחינת יציקת כוס של דמעות וצער על ההורים, שאיבדו במחי יד את חיי שני בניהם, נדב ואביהוא. כך גם חשתי, שאותה מעידה הייתה בלקיחת חיי עֻזָּא בהפטרת השבוע המתוארת בספר שמואל ב' בפרק ו' בפסוק ו'. עֻזָּא בהפטרת השבוע שלנו רצה רק דבר אחד - למנוע את נפילת הארון. בשל כך לוקחים חיי אדם?! וגם אם הייתה טעות מצידו, זו טעות המחייבת את ההשגחה האלוקית ליטול את החיים מיצור אנוש?! בקוראי את פסוק ז' בפרק ו' בספר שמואל ב', אני חש שגם הפנימיות של המלך דוד זועמת. המלך דוד אינו מבין מדוע נלקחו חייו של עֻזָּא - "וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְהֹוָה פֶּרֶץ בְּעֻזָּא" ועל-פי המשך הפסוק המלך דוד קורא למקום בשם, בו נקטפו חייו של עזא, במקום בו המוות פרץ לחייו ולקח אותו בשם "פֶּרֶץ בְּעֻזָּא". המלך דוד מנציח את שמו של עֻזָּא. הכמיהה לחיים במציאות של שלום והמאבק חסר הפשרות נגד לקיחת חיים ללא הצדקה מזדקרים בעוצמה רבה מתוך הקריאה בפרשת השבוע שלנו בספר ויקרא, שהנושא המכאיב שלה - לקיחת חיי נדב ואביהוא ובהפטרת השבוע בספר שמואל ב', שהנושא המכאיב שלה - לקיחת חיי עֻזָּא. ברוח פרשת השבוע וברוח הפטרת השבוע, בהן אנחנו מגנים לקיחת חיי בני אדם ללא הצדקה, כיום אני מגנה בחריפות רבה את הפלישה של הצבא הרוסי לאוקראינה וקטילת חיי בני אדם חפים מכל פשע וללא רחם. אני מגנה את אלה הכופים על מיליוני אוקראינים - נשים, זקנים וטף - לנדוד בדרכים במדינות אירופה לתור אחר קורת גג, אחר מקום מקלט. ברוח פרשת השבוע וברוח הפטרת השבוע אני מגנה כיום קטילת חייהם של יהודים וחייהם של ערבים בעימותי דמים בלתי פוסקים. כל הדרכים בהן מתבצעות קטילת חיים אינן מביאות לחברה האנושית בשורות חיים, אלא רק המשך מציאות של "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהֹוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם, וַיָּמוּתוּ לִפְנֵי יְהֹוָה". חייבת לרדת מסדר היום של חיינו לפתור בעיות חיים על-ידי קטיפת חיים.