בפרק י"א בספר ויקרא בפרשת "שמיני" מקבל עם ישראל פעם ראשונה את דיני הכשרות - "דַּבְּרוּ עַל בְּנֵי יִשְׁרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ ..."(פס' ב). בהמשך ניתנו אפיונים אילו בעלי חיים על הארץ ובמים מותר לאכול "וְאֶת זֶה לֹא תֹּאכְלוּ..." (פס' ד'). הרב אברהם יצחק קוק, הרב הראשי הראשון, היה מודע לשלל כללי הכשרות בפרשה שלנו, ידע מה מותר ומה אסור, אבל אימץ כללי כשרות אידאלית בהחלטה אישית - לחיות כאדם צמחוני. הפרשה מביאה דוגמאות הממחישות מה מותר ומה אסור כדוגמת "וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֶה גֵּרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִיא לָכֶם" (פס' ה'). כשנוספת הוראה חד-משמעית "מִבְּשָׁרָם לֹא תֹּאכְלוּ..". נושא הכשרות הורחב בשלל הוראות, שחלקן הגדול לא נמצאות בפרשה שלנו, כמו ההוראה בפרשת "משפטים" (שמות כ"ג,19) "לֹא תְּבַשֵׁל גְּדִי בְּחָלֵב אִמּוֹ". איסור שהורחב מעבר לתורה בספרות ההלכה בדבר חובת הפרדת כלים ודיונים על משך הזמן שצריך לעבור בין אכילת בשר לאכילת מאכלי חלב. אך הרב הראשי הראשון, הרב אברהם יצחק קוק, אימץ כשרות אידאלית בקיום אורח חיים צמחוני. השפיעו על הרב קוק משנת הרב יוסף אלבו (1380-1440) בעל "ספר העיקרים" ומשנת יצחק אברבנאל (1437-1508). שניהם הסתמכו על מסכת סנהדריו נ"ע, ע"ב, לפיה "האדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה". ורק בדור עשירי, דורו של נוח, לאחר חטאי דור המבול ניתן היתר לאכילת בשר. הרב קוק מתייחס לפסוק בספר דברים פרק י"ב 20 - "תַּאֲוֶה נַפְשְׁךָ לֶאֱכוֹל בָּשָׁר". מפסוק זה הוא אימץ את הקביעה על גועל מוסרי שיש באכילת בשר. "באכילת בשר יש חסרון נפשי שדבק במין האנושי... יש לקיים את הרגש הטוב והנעלה לבלתי לקחת חיים בשביל צרכיו והנאותיו של האדם". הרב קוק מתייחס בהדרת קודש לדברי יוסף אלבו בספר העיקרים מאמר שלישי פרק ט"ו - "בהריגת בעל חיים יש אכזריות ותכונה רעה של האדם לשפוך דם חינם. באכילת בשר יש עכירות ואטימות נפש". אברבנאל קבע שאכילת בשר גורמת למימוש "הדם הזדוני באדם". יוסף אלבו ויצחק אברבנאל מבססים הגות צמחונית על גדול הפרשנים רבי שלמה יצחקי (1040-1105) המתייחס לנאמר בספר בראשית פרק א' פס' 29 - "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׁב זֶרַע אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בֹּו עֵץ זוֹרֵעַ זֶרַע, לָכֶם יִהְיֶה". רש"י אומר שלאדם הראשון ולאשתו חוה אלוהים "לא הרשה להמית בריה ולאכל בשר. רק כל ירק עשב יאכלו יחד כולם". להגות הצמחונית של הרב קוק ומורי ההלכה שלו כמו יוסף אלבו שכתב את ספר העיקרים ויצחק אברבנאל, אני מוסיף את הצעקה לנוכח מציאות חיינו, בה גידול עופות מתרחש באופן מפלצתי. חיי העופות עוברים מסע גידול אכזרי בצפיפות אימתנית מתבוססים בצואתם ולמקוריהן ניתן צוהר דק לאכול, לשתות, להטיל ביצים ולהישחט. הבשר המיובא מובל אלינו תוך כדי התעללות בבעלי חיים הכלואים בכלובים במסע המייגע באוניות. הטבע ניטל מחיי העופות. מערכת מהונדסת גורמת סבל רב לבעלי חיים בתנאי כליאה קשים. האם המהלך הזה כשר?