אסמהן נולדה ב-25 בנובמבר 1912 בשמה המקורי אַמאל אל (א)ל אטרש, אחות של הזמר פַריד אִל אטרש. לפני המעבר למצרים, הייתה זמרת ושחקנית דרוזית. לאחר ההגירה למצרים, היא הייתה לאחת מגדולות הזֶמר במצרים, וּשמה נזכר בנשימה אחת עם אֻם כלתום ולַילא מֻראד. אביה היה פַהד, מאזור ג'בְּל אל דרוז (הר הדרוזים) בסוריה. אמה הייתה הנסיכה עַליא. בדמדומי האימפריה העות'מנית, האב שימש מושל של מחוז דימרגי בטורקיה, וכאשר קרסה טורקיה, ברחה המשפחה מאִזמיר לבֵירות, ואַסמהן נולדה על הסיפּון, סופגת אל דמה את נעימת הים וגליו, את צריחות השחפים והמוזיקה המשכֶּרת של ציפּורי השיר על תורן האונייה. החרדה מן העומד לבוא הייתה רבה, והפעוטה נקראה אז "אַמאל": תִקווה. לאחר שפַריד רכש לו מעמד של זַמר במצרים, הוא אֵרח בביתם את המוסיקאי דאוד חוסְני, ולאחר שזה שמע את קולה של אַסמהן, החלה הקריירה המוסיקלית שלה. הוא העניק לה את שם הבמה "אַסמהן", ובקולה הייחודי היא כבשה את הקהל במצרים. בגיל 14, כבר הופיעה בבית האופֶּרה בקהיר והוחתמה על-ידי חברת תקליטים. כך יצא לאור התקליט "להט לבּי" (יא נָאר פֻאַדי). המשפחה ביקשה להשׂיא אותה לבן דודה, הנסיך חַסן אל אטרש. היא נאלצה לחזור לסוריה, וכך נולדה בתה כַּאמיליה. לאחר כישלון נישׂואיה, חזרה למצרים, וכך התחדשה הקריירה המוסיקלית. אַסמהן נישׂאה עוד שלוש פעמים, ובכל פעם הקשר לא החזיק מעמד.

אַסמהן הקפידה לבחור את שיריה ואת המלחינים והכותבים. השירים שבחרה לשיר היו שירים רומנטיים, שירי הלב השבור. למקרא השירים שבחרה לשיר, אנו נזכרים בַּדברים: "הלֵב הוא מה שנשאר לי אחרי שלקחו ממני את השֵׂכל, ולכן הלב כּבד, מעומס הגֵאוּת שמילאתי אותו". כך כתב רולאן בארת' ב"שִׂיח אהבה" (הוצאת שוקן, 1981). אסמהן שרה: מָתַי תֵּדַע, מָתַי תֵּדַע שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ? מָתַי תֵּדַע, מָתַי תֵּדַע. אֲנִי מְשׂוֹחַחַת עִם דְּמוּתְךָ, מְיַחֶלֶת לִרְאוֹתְךָ. אַף פַּעַם לֹא רִחַמְתָּ עָלַי וְאֵינְךָ שׁוֹאֵל עָלַי עַד מָתַי תַּמְשִׁיךְ לְהָבִיךְ אֶת מַחְשַׁבְתִּי? הוֹ אַתָּה, שֶׁאַהֲבָתְךָ בְּדִמְיוֹנִי, בְּרוּחִי וּבְדָמִי מָתַי תֵּדַע שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ? כך שרה אסמהן את מילותיו של המשורר מאמון (אל)שנאו'י, "אני אוהבת" (עמ' 27). השיר היה חלק מן הפסקול של הסרט "אהבה ונקמה", 1944. [אהובי, בוא אליי/ שרה: אסמהן] כאן המקום לספר שאַסמהן הצליחה לא רק כזמרת, היא הייתה גם שַׂחקנית קולנוע. המראֶה שלה היה שובר קופות, לא פחות מן הקול שלה. יפייה היה עוצר נשימה. סרטה הראשון היה "נצחון הנעורים" (1941), והיא כּיכבה בו לצד אחיה פַריד (א)ל אטרש. כאמור, סרטה השני היה "אהבה ונקמה", וסמוּך לסיום הצילומים היא נהרגה בתאונה מסתורית. התסריטאי נאלץ לשנות את סוף העלילה במותה של הגיבורה הראשית. שירי סרט זה אהובים על הקהל המצרי עד היום. האִמרה החסידית "אין לך דבר שלֵם יותר מלב שבוּר" התאמתה בצורה קיצונית. לא רק שלִבּה נשבּר, היא סיימה את חייה באופן מעציב מאוד. שירים שהיא שרה נכללו גם אחרי מותה בסרטו של עבד אלו'האב "יום מאושר": היא ביצעה מספר דוּאֶטים עם עַבְּד אִלו'הַב, והם היו לחלק מן הסרט הזה.

"אורו של הירח משכר אותי"

והנה שירו של מאמוּן שַנאוִ'י "אני אוהבת": אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַיָּרֵחַ כִּי אוֹרוֹ מְשַׁכֵּר אוֹתִי אֲנִי מְבַלָּה אִתּוֹ אֶת הַלַּיְלָה הוּא מֵבִיא אֶת לִבִּי לִידֵי שִׁכְרוּת וְהָעוֹלָם יִהְיֶה שִׂיחוֹת וּלְחִישׁוֹת אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה מִי שֶׁיֹּאמַר לִי "אֲנִי אוֹהֵב" אַשְׁקֶה אוֹתוֹ בְּקָפֶה אֲנִי אֲנִי אֲנִי אוֹהֶבֶת. הוֹ אַתָּה, שֶׁאֵינְךָ יָשֵׁן עַד הַבֹּקֶר אוּלַי תִּלְגֹּם מִיָּדִי פִינְגָ'אן שֶׁל קָפֶה? (עמ' 33) הזמרת אַסמהן הייתה דמות סוערת ואניגמטית. נכתבו עליה שתי ביוגרפיות, שניסו להתחקות אחר דמותה ואחר אהבותיה. המוות המסתורי שלה עורר את החוקרים לברר אפשרות שאַסמהן הייתה מרגלת של אחת המעצמות באותה עת, בצד היותה זַמרת. המוות שלה נראה לוּט בסוד ובמסתורין, לכן עולָה הסברה שהיא נרצחה במאבק בין הכוחות שפעלו באותה תקופה. [אסמהן כשחקנית בסרט מצרי]

אני עצמי התחלתי לגלות בה עניין, כשהתברר לי שאסמהן הייתה בירושלים והתארחה למשך חדשיים במלון המלך דויד. האִם קִיימה כאן מסע הופעות, או שהיה זה חלק מפעילותה הסודית כאן? זה עורר את סקרנותי. שאלתי אז גם את חבריי הדרוזים בדלית אל כרמל, שידוע לי שהם שבויים בקִסמה (עקב מוצאה הדרוזי). ידוע לי על משפחה דרוזית שקראה לבן וַ'חיד (דמותו של פַריד בסרטיו) וְלבַּת - אַמאל (שמה המקורי של אַסמהן). איך היא נספְּתה? היא נסעה במונית לכיוון רַאס אל בָּאר, לחברותיה. במוניות של אז, הנוסע יושב מאחור, אך אין דלתות יציאה במושב האחורי. המכונית סטתה מן הדרך הראשית אל הנילוס, ומשהחלה המונית לטבוע, הנהג פָּתח את דלת המונית וחילץ את עצמו. כך נוצרה תיאוריית הקונספירציה, שבמאבק המעצמות בריטניה וצרפת, חיסלו הבריטים את אסמהן, משהתברר להם שהיא משרתת את צרפת. יש תיאוריה המפליגה וטוענת שהייתה סוכנת כפולה, ומשהתברר לבריטים שמעלה באמונם, הם חיסלו אותה. כך נעטפה דמותה של הזמרת הכריזמטית בהִלָה של מרַגלת, נוסח 'מאטה הארי'. היא נהרגה ב-14 ביולי 1944, בת 32 במותה. חייה הסתיימו בהיותה כה צעירה וכה מצליחה. התברר לי משיטוט באינטרנט שבִּתה כּאמיליה חיה בלבנון, והיא נשׂואה למשפחת ג'ונבּלאט. תיאוריית קונספירציה עממית ייחסה את מותה, לחיסול יזום של הזמרת אם כלתום, שראתה בה מתחרה ויריבה. אין שום ביסוס לדעה זו, שמחפשת יצרים גם בעולם המוזיקה. הקובץ בעריכת

הקובץ שיצא לאור ביוזמתו של לטיף ברטוב כולל את תרגומיו לשירי הזמר שהיא שרה. הוא כתב גם מונוגרפיה על חייה ופועלה. נכללו בקובץ: השירים שהיא שרה סולו, וגם שירי דואט עם אחיה פריד (א)ל אטרש, וכן שירים עם עבד אלו'אהב. בכל שיר משירי הזמר בקובץ מופיעים שם המלחין ושם הכותב. זה המקום לשבח את פעילותו של לטיף ברטוב לתעד את הזמר הערבי, שיש לו שוחרים ואוהבים בעולם כולו וגם בישראל. הוא עונה על צורך של ישראלית רבים, שמחפשים שילוב תרבויות, ונחשפו מאז ילדותם לקסם של הזמר הערבי. מיד כשהחל לטיף ברטוב בפרסום סדרה חשובה זו, קיימנו שיחה עמו על מפעל זה. [הרצל ובלפור חקק/שיחה עם לטיף ברטוב] בתקופה שבּה שודרו בערוץ הראשון (בהיותו אז בלעדי), סרטי יום שישי, הוקרנו אז סרטים מאוצר הסרטים של הקולנוע המצרי. הפינה הזאת של "סרט יום שישי" רכשה לה אז מעריצים רבים בכל העדות ובכל המגזרים, והייתה תחושה של טעימה מן התרבות המצרית ומן המוזיקה הגדולה שנוצרה שם. ישראלים, שלא ידעו עד אז על אום כֻּלת'וּם ושיריה, על פַריד אל אַטרש, על עְּדול חַאלים חאפז (חאפט') ועל שיריו יוצאי הדופן של עבד-אלו'אהב, גילו אז את הקסם הזה והלכו שֶבי אחריו. כך הם נחשׂפו אז גם לסרטים שבהם כּיכבה אַסמהן, וגם לשיריה המרגשים ומסעירים. הסרטים הערביים הוקרנו בילדותנו בבתי הקולנוע "אוריון" ו"אורנע" בירושלים, והגענו אליהם כילדים עם הורינו. בספרי שירינו (הכוונה אליי ואל אחי התאום המשורר הרצל חקק) הקדשנו מספר שירים לאֻם כֻּלת'ום, פַריד אל אטרש, ליילא מֻראד, אַסמהן, פַיירוז ועוד. לכן, שַׂשְׂנו כמוצאי שלל רב על ספריו של לטיף ברטוב. מלבד המורשת היהודית שקיבלנו ממשפחתנו, ירשנו גם את תיבת התְהודה של המוזיקה היפה, שהִקסימה את משפחתנו, ומקורה במִזרח. הנה השיר שלי על אַסמהן: אַסמהן / בלפור חקק אַסְמַהַן הִגִּיעָה לִירוּשָׁלַיִם לִמְלוֹן הַמֶּלֶךְ דָּוִד פָּרְשׂוּ לְרַגְלֶיהָ שָׁטִיחַ שֶׁל נְסִיכוֹת אָמְרוּ לָהּ: מַה יָפִית בָּעֶרֶב רָקְדָה בַּלּוֹבִּי רִקּוּדֵי טַאנְגוֹ וְגַם וַאלְס לָבְשָׁה שִׂמְלַת מַחְשׂוֹף וּבָאוּלָם הוּטַל הַס. אַסְמַהַן יָצְאָה אֶל חַבְרוֹתֶיהָ מֵעֵבֵר לַנָּהָר, בְּרַאס אִל בַּר לִבָּהּ הָיָה חָצוּי וְיֵשׁ אוֹמְרִים נִשְׁבָּר. הַמְּכוֹנִית שָׁקְעָה בַּנָּהָר וְאִתָּהּ אַסְמַהַן וְאָנוּ נוֹתַרְנוּ מִתְגַּעְגְּעִים וְאָנוּ נוֹתַרְנוּ מְחַכִּים לָהּ בִּמְלוֹן הַמֶּלֶךְ דָּוִד יְרוּשָׁלַיִם, כָּאן.