אני כותב רשימה זו, ולמעשה אני חוזר להיסטוריה רחוקה מעל שבעים שנה לאחור. יצאנו חבורה של נערים ונערות מבית הספר החקלאי מקווה ישראל רכובים על אופניים עד לים המלח. על שפת הימה הקמנו אוהלים ולמעלה משבועיים גמאנו בקרבנו את קסם נופיה של ימת המלח. קסם, שלמרבה הכאב וצער, צרבו אותו וללא כל בושה במרוצת השנים לכלכו וזהמו אותו, כשהמדינה נושאת במידה רבה באחריות שפגעו בגסות רבה בקסמו של ים המלח. אחד המקומות המקסימים ביופיים ובעושרם הטבעי במדינת ישראל עלול להעלות על שרטון ההכחדה והכיליון, כי תאוות ההון לא שמה כל מחסום לפיה, ומי שהיה מצופה שישים את המחסום, נמנע מלעשות זאת, כי זה פוגע באינטרס של ההון, שהפך ליקיר קדוש, שלמענו ורק למענו מופנים כל המבטים ביראת כבוד, גם אם המחיר הנדרש הוא זיהום הקסם של ים המלח. הקסם וההוד של ים המלח על שלל אוצרותיו הטבעיים נתונים בידי קונצרן עתיר נכסים, העונה לשם כימיקליים לישראל. הקונצרן ידוע בכלי התקשורת כמי, שנושא את השם המקוצר - כי"ל. למרבה הצער, המדינה העניקה זיכיון לכי"ל. ובכך המדינה נתנה אוצר טבע נדיר ביופיו ובעושרו לידיים פרטיות של חברת כי"ל, המפיקות ממנו הון עתק. הזיכיון, שניתן לחברת כי"ל על-ידי רשויות המדינה, הפך לבעלות של צד אחד, הגורף הון עתק מהאוצרות הטבעיים של הימה, הנמצאת במקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם. הלהט של בעלי הזיכיון למקסם רווחים הותיר ימה פצועה וחבולה. חשוב לזכור, שלא מדובר רק באוצר טבע, אלא מדובר גם במקום שיש לו מורשת היסטורית רבת חשיבות והוא גם מוקד תיירותי חשוב למדינת ישראל. כך נוצרה מציאות מדאיגה. אוצר טבע נדיר ניתן לידי חברה פרטית, המפיקה ממנו רווחי עתק, ואילו הכמויות העצומות של פסולת ושלל תופעות קשות של נזקים סביבתיים הונחו לפתחה של המדינה. למשבר האקלים נוסף נדבך קיומי מסוכן של פסולת בכמויות מדאיגות, שאין מי שנותן את דעתו לסכנה הצפויה, וטיפול מאוחר עלול להעלות מחיר יקר, והמחיר לא יהיה רק כספי, אלא מחיר של מציאות מדממת. עובדה היא, שהקונצרן לא נבהל מכך, שדרכי חציבת ההון על הדרך גם חוצבים כמויות מבהילות של נזקים מבעיתים לנופים עוצרי הנשימה של ים המלח ועוד שלל נזקים לסביבה, נזקים בלתי הפיכים שלא ניתן כבר יהיה לתקנם. קשה לעכל ולהביו כיצד התאפשר במדינת ישראל, שאחד מאוצרות הטבע הנדירים ביותר בעולם, המרשים ביופיו ובעל עוצמה כלכלית עצומה עלה על שרטון ההפרטה המחפירה. ההפרטה מאפשרת שמצד אחד חברת ההון תפיק רווחי הון מאוצרות המדינה שהוענקו לה, ומצד שני אותה חברת הון היא יצרנית הפסולת הבכירה של מדינת ישראל. מדובר בחברה, שכל יהבה מוטל על ההון מבלי לשאת כלל באחריות לתוצאות הקשות לסביבה, כתוצאה מחרפת הזדקפותן של עיי פסולת שנצברו. מוכר לנו המושג ים המוות The Dead Sea, כי מדובר באגם מלח חסר מוצא לים וריכוזי המלחים בו הם כמעט 35%. לצערי, אני מייחס את השם "ים המוות" בעיקר לביזיון של המתת מרחבי הנוף עוצרי הנשימה ותחימתן במרחבי פסולת, החובקים בחובם סכנת כמישה וכיליון לתופעת הטבע הנדירה ביופייה ובעושרה. כ-80% מהפסולת התעשייתית, שמיוצרת במדינת ישראל, היא פסולת שמייצר הקונצרן המפיק רווחי הון עתק מים המלח. כ-80% מהפסולת של המדינה מייצרת חברה, שאינה משלמת עבור הנזק החברתי שהיא גורמת. ממשלת ישראל, שציפינו כי תהיה ממשלת שינוי, חייבת מיד להחזיר לידי המדינה את אוצר הטבע היקר ששמו ים המלח.