יהודי שגר בקנדה, בעיר הבירה אוטאווה, עשׂה חיל בתחום ההייטק בחברה מובילה מאוד. לאחר שנה קיבל קידום: לעבור לתפקיד בכיר בחֶברה בעיר וִיניפּג, שם מֶרכּז צומת העצבּים של החברה. הוא שׂגשׂג והצליח, וראה שחולפת שנה והוא לא מקבל קידום יותר, למרות שהיו לו הצלחות משמעותיות בצירוף אלפי לקוחות לחברה, ובפיתוח תוכנוֹת דֶגל של החברה וּבהמצאת שְבבים מסוג נדיר, שנחשבו למידע המסוּוג ביותר בחברה. ככל שחלף הזמן, הוא הבחין שצעירים ממנו, שלא הראו יכולת מיוחדת מקבלים קידום, הם בדֶרג המנהל של החברה, והם מזומנים לישיבות של הפורוּם המצומצם של ההנהלה. הוא נכנס ללחץ, כשנודע לו שחילקו בּונוסים מיוחדים לעובדים הבכירים, והוא לא נמנֶה בין הבכירים שמתוגמלים באלפי דולארים. היהודי לא עומד בזה יותר, והוא מגיש בקשה לפגישה עם יו"ר הדירקטוריון של החברה. לאחר שבוע הוא נקרא להגיע לפגישה. הוא חמוץ פנים מאוד, לחוץ מאוד. נכנס ליושב-ראש ואומר: אני לא מבין את חוסר הצדק באִי הקידום שלי בחברה. המנהל הבכיר אומר לו: תשמע, חשבנו על זה הרבה זמן, בדיונים שלנו. הגעתָ לתחנה, שהכול נעצר. למה, שואל היהודי. המנהל עונה: פשוט, אתה יהודי. עד תחנה זאת בהנהלה, אתה יכול להגיע. יש לנו מסורת מוּרמונית, ויש לנו עקרונות. נכון שאתה מצטיין, אך לא נוכל לקדם אותךָ. אִם תלך לטבילה בכנסיה של ויניפג, ונקבל הודעה מן הכּומר של ויניפג, שאתה "משֶלנו", נקדֵם אותך בחֶברה. בסך-הכל תיכנס לכנסיה, תעשה את ה'בַּפּטיזם' שלנו, וזהו, אתה אחד מכוחותינו. מיד נכפיל לך את המשכורת. טוב, תן לחשוב, אומר היהודי. הוא חוזר לביתו ומתייעץ באשתו. היא אומרת לו: אין ברירה, מדובר במעמד אחר של כל המשפחה בויניפג, וגם בהכפּלה של המשׂכּורת שלךָ, כבר בצעד פתיחה. הם מתייעצים כל השבּת, ואז בבוקר יום ראשון נכנסים לכּנסיה לכּומר, ומבקשים: 'בפטיזם'. הכומר מכניס אותם לחדר טבילה. הם יוצאים מאגַן הטבילה, הכּומר מַזֶה עליהם מים קדושים, וקורא פסוקים מן הבּרית החדשה. כך היהודי ואשתו חיים מאז בקהילה של ויניפג והוא משתלב בחברה בקידום מהיר מאוד. מקבל בּונוסים כל הזמן, כַּרטיסים למרוצי סוסים ולתֵיאטרון, ושובָרים למְנות אוכל ארוזות הביתה. אבל, יום אחד לאחר שנתיים, המנהל הבכיר אומר לו: תשמע, לאחרונה התייעצנו בינינו כל הבכירים, והחבֵרים אומרים שמאז שאילצנו אותך להתנצר, אתה נראה סגוּר יותר ולא מחייך. חשבנו על זה שעשׂינו מעשׂה לא ליבּרלי, ולא מתאים למאה ה-21 לִכפּות את דעתנו ואת דתֵנו עליךָ. מה?, אומר היהודי. אז לְמה אתם מתכוונים? אנחנו מתכוונים שאתה יכול לחזור להיות יהודי. תודיע לרַב של קהילת ויניפג שאתה מבטֵל את ההמָרה שלךָ, ואתה חוזר להיות יהודי. היהודי שׂמח מאוד, ורץ מיד הביתה. הוא נרגש, נכנס לביתו, מתנשף ממש מרוב התרגשות. יש לי בשׂורה חשובה, הוא אומר לאשתו. מה אתה כל כך נרגש, אומרת האישה. הייתה לי עכשיו שׂיחה חשובה עם ה'בִּיג צ'יף' של החברה, הקודקוֹד הכי חשוב. נו, מה קרה, היא שואלת. קיבלתָ עוד קידום? יותר טוב מזֶה, אומר לה היהודי. מה? הם מרשים לנו לחזור להיות יהודים... הוא אומר נרגש. רגע של דממה, אפשר לשמוע את השקט ממש. אִשתו נעצרת, קופֵאת על מקומה, וכוּלה תחת הלם ממש. מה אתה אומר, היא שואלת: לחזור להיות יהודים? כן, הוא אומר לה נרגש. אתה השתגעתָ? היא אומרת לו, לחזור להיות יהודים שבוע לפני פֶּסח?