כאופטימיסט מושבע, רבים הם הדברים הגורמים לי לאושר. אחד מהם הוא הניילונים הנפרשים על מוצרי החמץ בפסח, מוסתרים מעיני הקונים, בל ייראה ובל יימצא. זהותה היהודית של מדינת העם היהודי באה לידי ביטוי באוסף של הנהגות והלכות מעצבות, המזכירות לנו במהלך עונות השנה את המסע של העם הנצחי מיום עמדו על בימת ההיסטוריה. ברית מילה, בר מצווה, נישואים, זבד הבת, שבת, צומות, הלל, בית המקדש, הר-הבית, תפילה, אבלות, עולם מורכב של אירועים מעצבים המתערבבים עם צער ושמחה, הצלחות ואכזבות, אהבות ושנאות, עם אשר פיסות מעצבי זהות מרכיבים את זהותו הכוללת. לא צריך להיות יהודי שומר מצוות כדי לקיים את המצוות כולם, הרי מי מבעלי הכיפות השקופות אינו מקיים חסדים, אינו נוהג כבוד, אינו מטה שכם, אינו חומל על דל ויתום. כשאני רואה יהודים צמים ביום הכיפורים אני מתרגש, כשאני רואה יהודים המתעקשים להינשא כדת משה וישראל, אני שמח, כשאני רואה יהודי המתאמץ מאוד כדי למול את בנו בעיתו ובזמנו אני שר משמחה, כשאני רואה בעלי מרכולים וסופרים מכסים את החמץ ביריעות ניילון אני ממש רוקד מאושר. יהודי מכל המנעד המיוחד ליהודי הוא, אם ירצה ואם לאו, חלק מהסיפור היהודי המשתרע על אלפי שנים ומועבר מאב לבן מבן לנכד מנכד לני עד קץ כל הדורות. לו היה תלוי בי הדבר, הייתי אוגד את כל החוקים המגנים על אופיה של מדינת העם היהודי ומבעיר אותם במדורת החמץ. כאידאל במדינת העם היהודי לא היה צורך בחוקי שבת, כשרות, נישואים וגירושים, לא היה צורך בחוק צום יום הכיפורים ובחוק ברית המילה, במדינת העם היהודי החוק הדתי ההלכתי היה מיותר, אך זהו האידאל האוטופי, אידיאל אשר יש לשאוף אליו ונדמה כי עדיין רחוקים אנו מלהגיע אליו. כמי שהתקבצו בארץ חמדת אבות מגלויות ותפוצות שונות, ישנם שלושה סוגי שבים הביתה. הקבוצה הראשונה, אלו אשר חיו במדינות בהם הדת הייתה אסורה ועבורם נוצרו חוקים דרקוניים, בקבוצה זו ניתן למנות גם את היהודים האנוסים אלו, אשר פחדו להזדהות כיהודים אל מול האנטישמיות המסורתית ושנאת היהודי על כל הטיותיה וצורותיה, אלו אשר עלו על המוקד ונצלבו באכזריות בשם החמלה האלוהית המעוותת. הקבוצה השנייה, אלו אשר כל חייהם היו נטועים בבית המדרש, בהלכה היהודית, בשמירת המסורות אשר עברו מאב לבן, שכל עולמם הוא התורה, ההלכה, המעיין היהודי המבעבע כבר אלפי שנים. הקבוצה השלישית, אלו היהודים אשר בחרו להתרחק מדעת מכל סממן וזיהוי יהודי, אלו אשר חיפשו בשואה את אלוקים, הרימו עיניהם לשמיים וראו ארובות ומאז נתנו גט כריתות לאלוהי ישראל. אלו היהודים אשר בחרו לברוא ישראלי חדש כתחליף ליהודי הגלותי, היהודי שהוא הסבא ממרוקו, מרוסיה. אלו היהודים אשר בחרו מדעת למחוק את הזהות היהודית בהבנתם כי הם אנשי העולם הגדול, ללא זהות דתי כי אם זהות כלל עולמית. המציאות מכתיבה ליהודי ארץ ישראל וליהודים בעולם בכלל, את הכורח הנדרש. יהודים שבו למכורתם, לארץ המובטחת, מגלויות שונות, ממציאויות שונות, מתרבויות שונות, חלקם לא טעמו מעולם את טעמו המיוחד של היין היהודי המשומר, לא טענו עצמם מעולם במטענים של חכמה, בינה ודעת, לא לגמו מהמעיין של אוצרות השפע היהודי, עוצמות היצירה והכתיבה הלכתית, ספרות תורנית מקיפה וחובקת עולמות, פרשנית גדושה עשירה. במדינת העם היהודי ראוי היה שלא יחקקו חוקים דתיים, הם היו מתרחשים ללא כפיית המשפט ועיגון החוק. עד אז, אני שמח לרקוד בין מדפים עטופים בניילונים בסופרים, לראות את עם ישראל מחובר לזהותו היהודית לא בגלל חוקים כי אם בזכות המסורות העוברות מדור דור. עד אז, אני סמוך ובטוח שרובו המכריע של העם היהודי יתעלם מפסיקת בג"ץ המאפשרת בתנאם מסוימים הכנסת חמץ לבתי החולים. עד אז מוזמנים להצטרף לשמחת הרוקדים בין מדפי הניילונים בסופרים במדינת העם היהודי.