ספרו החדש של אברהם ריינר¹: 'רבינו תם', ממחיש עד כמה עֶמדה הלכתית של רב, חשוב ככל שיהיה, יכולה לשנות הלכה פסוקה שהונהגה במשך מאות שנים. לפיכך, יש להעלות על נס את חשיבותם הרבה של ספרים כגון זה, המתארים השתלשלות של ההלכה במהלך הדורות. מסתבר כי הלכה יסודית בענייני גטין, הנוהגת והנחשבת כיום כהלכה שאין לסור ממנה --- וכל מי שמהרהר אחריה מוגדר כמי שבא לשנות סדרי בראשית --- הֶחֱליפה בשעתה הלכה אחרת שהתקיימה לפניה, והשתנתה רק לאחר התנגדותו של רבינו תם שגרם לשינוי בעמדה ההלכתית. הדברים אמורים בעניין כפיית גט על הבעל כאשר האישה מסרבת לחיות עמו ('תקנת מורדת'). הגאונים בבבל פסקו כי בית-הדין אמור לכפות על הבעל לתת גט לאשתו, וכך היה המנהג במשך 500 שנה! מסתבר, כי רק התנגדותו התקיפה וכח השפעתו של רבינו תם ביטל דין זה והחזיר את הדין התלמודי שקבע כי אין לכפות גט. אולם, אי-כפיית גט על הבעל בהליכי גירושים גם כיום, גם כאשר בית-הדין בעצמו קובע בפסקנות כי "הבעל חייב לגרש את אשתו", ואי-נקיטת צעדים ממשיים על-ידי בית-הדין שיגרמו לפסק-הדין להתבצע, מהווה קפאון הלכתי מדהים ומקומם שנמשך כבר כשמונה מאות שנה מאז פסיקתו זו של רבינו תם. ההתעקשות להסתמך על דברי התלמוד שנחתם במאה החמישית לספירה, כאילו לא עברנו מאז אלף וחמש מאות שנים של פסיקות וחידושים הלכתיים ואלפי ספרי הלכה שנכתבו --- כאילו נוהגים כיום לפסוק הלכה על-פי התלמוד כשלעצמו --- היא מתמיהה ומקוממת! בנוסף, אי-אפשר שהפסיקה ההלכתית תתנהל לה בחוסר עקביות; לא ייתכן שמצד אחר תשרור הקביעה הידועה כי 'המנהג מבטל את ההלכה' ומצד שני - מנהג ׁ(ואף פסיקה) שקבעו גאוני בבל בדבר כפיית גט, והתקיים בתפוצות במשך כ-500 שנה, יתבטל בחדות וללא עוררין, בטענה המפתיעה כי "המנהג אינו מחייב".