חסד עשה הקב"ה לבני האדם כאשר העניק לנו מתנה ושמה, שכחה. חסד יעשו לעצמם בני האדם אם יזכרו את הסכנות אשר חוו על-מנת שלא ישובו, ויפיקו לקחים לקראת התמודדות עם המציאות שהיינו שמחים לשכוח, מציאות שהיינו מעדיפים להדחיק, מציאות שהייתה אמורה להיות פעמון ענק מעל אוזנינו. בדיוק לפני שנה, התפוצצה בקול רעש גדול תקוות הקיום המשותף בערים המעורבות, החוזה הבלתי כתוב בין האזרחים היהודים לערבים הועלה בלהבות השנאה, הגשרים פוצצו בבקבוקי תבערה, היחד התפרק לרסיסים. מדינת ישראל התעוררה לימים סוערים, ימים של לאומנות מוסלמית קיצונית, ימים של טרור פנימי, ימים של פחד וגלות של יהודים בתוך ביתם. אלו היו ימים של שריפת בתי כנסת, הריסת בתי עסק, בקבוקי תבערה על מכוניות, לתוככי הבתים, הצתת בתי יהודים, בתי ספר, מכינה קדם צבאית, לינצ'ים ברחובות הערים, שריפת מלון בבעלות יהודי וגרימת מותם של יהודים. הימים האפלים, ימי הפרעות בערים המעורבות, גרמו להלם ותדהמה בקרב השכנים היהודים אשר פגשו את שכניהם החביבים פורעים בבתיהם, ברכביהם, אויבים וסייעני טרור, דלת מול דלת. חמישה ימי הטרור הפנים ישראלי היו אות קלון על ההנהגה הישראלית, ועל זרועות הביטחון אשר לא זיהו את קיני הטרור, לא טיפלו בהם טרם שיצאו למסע הטרור, ובעת ההתרחשויות חלקם עדיין לא זיההו את רמת הטרור המתפשט בערים המעורבות. חסד עשה הקב"ה לבני האדם כאשר העניק לנו מתנה ושמה, שכחה. לא הפעם. האם מדינת ישראל, מההנהגה דרך התקשורת ועד לזרועות הביטחון, הפנימו את גודל האירוע והפיקו את הלקחים הנדרשים? האם לאחר הפרעות והטרור בנגב, בגליל, בערים המעורבות, ההנהגה וזרועות הביטחון הכינו תגובה מהירה, חדה ומשמעותית? האם הפרטים לימי הפרעות הבאים מוכנים? היש תוכניות כנגד חסימת כבישי הדרום ומניעת הגעת טייסים לבסיסם? האם נערכו הגורמים האחראיים כנגד 'שביתה איטלקית' של מאות מובילי טנקים ערבים ישראלים, לגבולות? האם נמצאה התגובה המהירה כנגד ירי חי על יהודים, כנגד לינצ'ים, כנגד התפרעויות אלימות ותקיפת בתי יהודים ומוסדות שלטון בערי ישראל?

תחושת הגלות חייבת להעלם

האם שוב יישבו במערכות התקשורת השונות שלושת הקופים? אלו אשר אינם רואים, אינם שומעים ואינם מדברים את הפרעות והטרור ברחובות הערים בישראל? האם שוב יתעקשו בשם הנאורות והפוזיציה, בשל הדו-קיום הקדוש, אשר מתברר כי היה בעיקר במוחם של היהודים ומיעוט ערבי שוחר שלום, להתעלם מהשבר העצום? האם יעדיפו שוב במקום לקיים תחקירי עומק, להלעיט את הצופים בכתבות מטאטאות מציאות על-כנאפה גלילי, אירוח בדואי לבבי, חלב הנאקות הבריא, החומוס בעל הרקמה העדינה? האם גם הפעם יתעלמו מעוצמת השנאה, ההרס, הטרור של הטרוריסטים? אזרחי מדינת ישראל וידברו על סימטריה מומצאת, על הקיפוח, על האשמים היהודים, יגלו הבנה למצב הקשה, יכו על החזה היהודי, ויעברו לידיעה המרתקת והחשובה ביותר על הולדת גורי פנדות מתוקות. האם גם הפעם חלק משמעותי מהתקשורת בישראל יוליך שולל את אזרחי ישראל וייצר מצג שווא הנובע מהפוזיציה כי האשמים הם: איתמר בן-גביר, גרעינים תורניים, הקיפוח, ההזנחה, כולם חוץ מחסידי אומות האיסלאם, הטרוריסטים, אזרחי מדינת ישראל. האם מערכת המשפט בחלקה הגדול תמשיך לשחרר טרוריסטים אזרחי ישראל, למעצרי בית, לחופשי, לשוב למקום הפשע כדי להמשיך ולהטיל מורא על יהודים מותקפים? האם חיוכי הטרוריסטים בדרכם אל בית המשפט יימחקו הפעם? האם שוב יינשאו על-ידי הסייענים אזרחי ישראל ויהפכו לגיבורים עם שחרורם מהמעצר הקצרצר? האם המסיתים יוכלו לרמוס את ערכי המדינה וסמליה וישסו את הטרוריסטים אזרחי ישראל ויחזרו להטיף במסגד נגד בני הקופים והחזירים? לפני שנה הייאוש היה קרוב מתמיד, הרוח הישראלית והערבות ההדדית של החברה הישראלית ובהם תושבי יישובי יהודה ושומרון, מילאו בחלק מהזמן את מקומה של המדינה והמשטרה והצטרפו להגנה על יהודים בערים המעורבות. אני מאמין כי ההנהגה הישראלית וזרועות הביטחון נערכות ליום הפרעות הבא, אני מייחל לכך שמדינת ישראל הפיקה את הלקחים, ביצרה וחיזקה את הדרוש תיקון וחיזוק. תחושת הגלות, התחושה שדם יהודי הפקר, חייבת להיעלם. אלפי יהודים ברחבי ישראל עדיין נושאים על לוח ליבם, על גבם, את צלקות ימי התבוסה וההשפלה, את ימי הפרעות וההפקר.