לעיתים אני תוהה איך אומות אדירות כמו ארצות הברית, בריטניה וצרפת, ואומות קטנות יותר כישראל, טועים פעם אחר פעם וחותמים על הסכמים עם מדינות ואישים שלא יכבדו אותם. אין סכנה גדולה יותר מאשר לדבוק בקונצפציה שאתה רוצה להאמין לה, שנוח להאמין בה, שפופולרי להאמין לה, שתביא לך קולות מהבוחרים שלך. כך אנו מתבשרים מבלינקן הטוען: "נקודת הפריצה של אירן, אם היא תחליט, תהיה של שבועות בלבד לפתח נשק גרעיני. בעוד הסכם היה דוחה את פרק הזמן הזה אל מעבר לשנה". איך שר כל כך מכובד שוגה בכשל לוגי שכל סטודנט בלוגיקה או סגן באמ"ן היה מבחין בו, שההנחה שההסכם יכובד אינה נכונה ולכן כל המבנה הלוגי מתמוטט. לענייננו, כמו בכל דבר, האנשים מתחלקים לשלושה סוגים: אלה שמכבדים הסכמים תמיד, אלה שמפרים הסכמים תמיד ואלה שמכבדים או מפרים הסכמים בהתאם לנסיבות. החוכמה היא לדעת לזהות מי משתייך לכל סוג ועל כך באים לעזרתנו המודיעין, הניסיון, החוש השישי, תקציבי עתק על ניתוח פרופילים אישיותיים, וגם הרבה מזל. לא צריך היה להיות חכם גדול כדי לדעת שהיטלר לא מכבד הסכמים, ולמרות זאת צ'מברליין ודלדייה האמינו בהסכם שלום בדור שלנו עם הנוכל שעד אז הפר כל הסכם שחתם עליו וגם הצהיר מה הכוונות שלו בפרהסיה. אבל נוח היה להם לשגות בסיסמאות הסרק שהם הפריחו של שלום עכשיו שהוסיפו להם פופולריות וקהל בוחרים גדול. אני מתחלחל לשמע סיסמאות נבובות כמו שלום עכשיו, שתי מדינות לשני עמים, ארץ ישראל השלמה ואל-אקצה בסכנה. אלה סיסמאות שאומרות הכל ולא כלום ובכל זאת אומות נאורות ואישים מוסרנים או פאנאטים מאמינים בהן. אל סיסמאות אלה מצטרפת הסיסמה האבסורדית ביותר: הסכמי שלום חותמים עם אויבים ולא עם ידידים. ולמה יש בה כשלים לוגיים? כי קודם כל הסכמים חותמים בעיקר עם ידידים: הסכם נישואיo, הסכם שיתוף פעולה, הסכם רכישת בית, הסכם העסקה. השאלה היא אם אותם ידידים יכבדו את ההסכם או לא. זאת השאלה ועל זה איש לא חושב. אם הבעל שמתחתנים אתו הוא נואף עם רקורד מוכח, הוא אלים ומכה, הוא נוכל ושקרן, הוא אמין. שלא יגידו שאין מידע. תמיד ניתן לדעת, ובימינו שבהם אין סודות קל וחומר. אבל נוח לחשוב שהבעל לעתיד יתקן את דרכיו, שאני אצליח להחזיר אותו למוטב, שהוא ישתנה. אז זהו שלא, או כמאמר הפתגם בלאדינו "מי שנולד עקום אף פעם לא מתיישר". לעיתים נדירות אנשים משתנים בנושאים מהותיים, במיוחד אם הם כבר בוגרים. כך שר שמעד יחזור למעוד ולכן עבירת קלון לא צריכה להיות מוגבלת בשנים. נואף יחזור לנאוף ואלים יחזור להכות. מנסיוני, כשמנהלים משא-ומתן הכי חשוב זה לא תנאי ההסכם אלא עם מי חותמים אותו, טבע החברה, אופי האנשים, מה מידת האתיקה. ולכן אין לעבוד, לסחור או להלוות לגורמים עם רקורד מוכח של אי-עמידה בהסכמים. יש להוקיע חברה או איש עסקים שהונו לקוחות או יש להם רקורד מפוקפק, גם אם הם מבטיחים דירת חלומות במחיר מציאה, כי כמעט תמיד תפסיד את כספך. גם אם מבטיחים לך ריבית גבוהה על אגרות החוב שלך, כי אתה עוד תפסיד את הקרן. גם אם מוכרים לך שעון בגרושים בנמל נפולי כי הוא יפסיק לעבוד עם יציאת הספינה מהנמל. בצוק העיתים אתה לומד לפתח חושים כנגד מפרים סידרתיים של הסכמים, גורמים לא אמינים, ונוכלים. בעבר ניהלתי תוכניות רכישת חברות והבראתן עבור חברת הייטק אמריקנית בהצלחה רבה באירופה, ארה"ב וישראל. עד שהוטלה עלי המשימה לרכוש עבורם חברה שוויצרית ולשהות שבוע בחודש בשווייץ להטמעה והבראת החברה. נשמע חלומי? במיוחד אם השכר שלך אלפיים דולר ליום, אתה אוהב את שווייץ ויש לך דעה טובה על השוויצרים. אלא שאני מזוכיסט וכבר בהתחלה הרגשתי שמשהו רקוב בחבל טיצ'ינו. הטלתי על חברת חקירות לבדוק את החברה ובעליה והתברר לי שאכן הם נוכלים שהונו כבר כמה פעמים את הרוכשים ובסוף קיבלו חזרה את חברתם.

צרפתי אנטישמי

הודעתי על כך מיד לחברה האמריקנית ובמקום לזכות במחמאות ירדו עלי שבגללי הם לא יעשו עסקה מהחלומות. אבל היה כבר דוח וזנחנו את הנושא, וכך התנדפה הכנסה בטוחה של עשרות אלפי דולר. אבל האמינות היא נר לרגלי וזה מה שהביא לי לקוחות רבים, ביניהם חברה ישראלית שרצתה לרכוש חברה צרפתית בבעלות אנטישמי. כבר שנים שהם ניסו לרכוש אותה אבל האנטישמי לא האמין ביהודים ובטוח שהם ירמו אותו. אז בחרו בי, פרנקופיל ידוע. נסעתי לשארטר, ביקרתי בקתדרלה שהצרפתי, קתולי אדוק, התפלל בה יום יום, וביום הראשון למשא-ומתן דיברנו רק על תרבות צרפת, רסין, קורניי, הוגו (אבל לא זולא...), היסטוריה, אמנות, מוזיקה, ספרות. ומרגע שהאנטישמי התרשם שיהודי או לא אני בכל זאת איש תרבות, עברנו לדבר על עסקים. נתתי לו את כל הבטחונות שהעסקה תכובד, הסכמתי להפקיד את כל הכסף מראש בנאמנות בידי עורך הדין שלו, כי למרות שהיה אנטישמי התרשמתי שהוא יכבד את ההסכם. ואכן העסקה נחתמה לשמחתם של הישראלים והצרפתי האנטישמי. בעסקה אחרת, התבקשתי על-ידי מנהל העסקים של איל הון חרדי לכתוב תוכנית עסקית בזמן שיא של שבוע לקראת משא-ומתן עם חברה אמריקנית גדולה. השתכנתי בבני ברק בסוויטה באחוזת הענק ועבדתי יום ולילה על התוכנית. ביום שישי התוכנית לא הייתה גמורה ואמרתי לו שאסיים אותה בסוף השבוע בביתי בחיפה לפני הטיסה. איל ההון השביע אותי לא לחשוב אפילו על התוכנית כדי לא לחלל את השבת ולא עזר לי שסיפרתי לו שאני גוי גמור שלא עשה אפילו בר מצווה, הוא אמר שאני עובד בשבילו ואני אגרום לו שיחטוא אם אעבוד בשבת והוא מעדיף להפסיד את העסקה מאשר לחלל שבת. כך עשיתי, במוצאי שבת עבדתי כל הלילה וביום ראשון טסנו. באולם הענק של האמריקנים בלוס אנג'לס התקבצו תריסר נציגים שלהם, איל ההון, אני ועורך דין ישראלי שהריח בוננזה בניסוח הסכם של מאות עמודים. איל ההון פתח בדברים קצרים והעביר לי את רשות הדיבור כמי שכתב את התוכנית העסקית. אך לא הספקתי לפתוח את הפה. המנכ"ל האמריקני הקדים ופנה לאיל ההון כהאי לישנא: "האם אתה נותן לי את מילת הכבוד שלך כחרדי מאמין שהתוכנית העסקית מבטאת את השווי האמיתי של החברה ואם היית במקומי היית חותם עליה"? הס השתרר באולם. איל ההון קם, נתן לו את מילת הכבוד, העסקה נחתמה על חצי עמוד, עורך הדין כמעט והתאבד, והחרדי אמר לי: "אתה רואה, זה קרה בגלל שלא חיללנו את השבת"! כי זאת התורה על רגל אחת. יש אנשים אמינים ואנשים רמאים. יש גורמים שניתן לחתום אתם על הסכמים וגורמים אחרים שאסור להאמין בהם. כך חותמים על הסכם שלום עם סאדאת ומצרים כי בגין התרשם שסאדאת איש אמין ומצרים תכבד את ההסכם. כך אסור היה לחתום על הסכמי אוסלו עם ערפאת שהיה ברור שלא יכבד את ההסכם. כך אין כל סיכוי שחמינאי הפאנאט הפונדמנטליסט יכבד את הסכם הגרעין. הוא יעשה הכל כדי לעקוף אותו, להגיע ליכולת גרעינית ואם יהיו לו פצצות הוא יטיל אותן על ישראל כדי להשמיד אותה. גם היטלר וגם חמינאי הצהירו על הכוונות שלהם והתמימים לא רצו לשמוע. כי רק פתי יחתום הסכם עם מי שמכנה אותנו השטן הגדול והקטן! אך המוסר של ביידן סלקטיבי, הוא מכנה את פוטין רוצח למרות שלא הטיל נשק גרעיני באוקראינה ועם אירן הוא עתיד לחתום על הסכם למרות שחמינאי מתכוון להטיל נשק גרעיני!