הגדרה: מלחמה קרה היא מציאות שבה נפגשים לפחות שני כוחות עולמיים מובילים בסיטואציה של ניגודי אינטרסים שהופכת אותם משותפים ליריבים בתהליך קצר יחסית. כשיחסי הכוחות ביניהם שווים או בלתי ברורים וגורמים אובייקטיביים ו/או סובייקטיביים מונעים בעדם בחירה בניסיון להכריע במחלוקת הכרעה כוחנית, הופך העימות למלחמה קרה. על-פי ההגדרה הנ"ל התקיימה רק מלחמה קרה אחת ב-150 השנים האחרונות, שהייתה ראשונה מסוגה בהיסטוריה. סממניה ניכרו כבר לפני מלחמת העולם השנייה והחריפו מאוד בשלביה האחרונים. מלחמת העולם השנייה נמשכה קרוב ל-6 שנים (1939- 1945), הייתה המשכו של הסכסוך הבינלאומי המצומצם יותר (בעיקר באירופה) שחולל את מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) ושינה את מאזן הכוחות העולמי. במלחמת העולם הראשונה הפכה יפן לאימפריה הקיסרית של המזרח הרחוק והשתלטה על שטחים נרחבים, שחלקם היו בסין. האימפריות העותומנית והאוסטרו-הונגרית באירופה קרסו והתפרקו והאימפריות הבריטית והצרפתית נחלשו, בעיקר בעטיין של תנועות שחרור לאומי מיסודו של "אביב העמים". ברוסיה התחוללה המהפכה הבולשביקית (1917) שהדיחה את הצאר וביססה משטר בולשביקי בעל נטיות אימפריאליות מבוססות האידאולוגיה של מרקס ואנגלס. איטליה וספרד נטו אחר וריאנטים של האידאולוגיה הנאציונל-סוציאליסטית הגרמנית (המדינה במרכז, אך ללא תורת הגזע) ובהמשך הצטרפו לגרמניה במלחמתה בחזית המערב. שינוי משמעותי נוסף התחולל בארה"ב שהפכה למעצמה עולמית קפיטליסטית בהשקפתה הכלכלית בזכות הגירה מסיבית של תושבים מאירופה ומשטר דמוקרטי וליברלי. בשילוב עם השלכות המהפכה התעשייתית והטכנולוגית, הוקמה בה תשתית תעשייתית מודרנית. תהליכים אלה קיבלו תאוצה רבה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם והתבססו כעובדות גיאו-פוליטיות במלחמת העולם השנייה, כשהפכה לספקית הראשית של אמל"ח לבריה"מ ולמערב בראשות בריטניה גם יחד. באותה תקופה ממש, פורסמו "תורות היחסות" של איינשטיין (1905 – "הפרטית"; 1916 – "הכללית"), שסיפקו את האישור התאורטי המלא לפיתוחו של הנשק הגרעיני והתרמו-גרעיני. ארה"ב שהקדימה בכך את העולם השתמשה לראשונה בפצצה גרעינית פעמיים נגד יפן והכניעה אותה בכך ללא תנאי ב-1945. רוסיה הסובייטית השיגה נשק גרעיני באמצעות ריגול-מוטה-אידאולוגיה של הזוג רוזנברג בארה"ב, כ-4 שנים מאוחר יותר. ליבת המערב, למעט בריטניה, נכבשה ברובה כבר בתחילת מלחמת-העולם ה-2 ע"י גרמניה במלחמת בזק ונוטרלה. ארה"ב בריטניה "ומדינות הכתר" הבריטיות שבפריפריה – קנדה, אוסטרליה, הודו, דרום אפריקה וכו' – נשאו בנטל המלחמה מול גרמניה בחזית המערבית (גוש מערבי, בהתהוותו) ורוסיה הסובייטית ושותפותיה במזרח ובדרום פעלו בחזית המזרחית (גוש מזרחי, בהתהוותו), שחלקה התנהל בשטחים רוסיים מובהקים, שנכבשו ע"י גרמניה במבצע "ברברוסה" – יוני 1941. בתחילת המלחמה היה האינטרס המשותף של שני הגושים להכריע ולהכניע ללא תנאי את האויבים המרכזיים יפן וגרמניה ובעלות בריתן. ניצחון חד-משמעי במלחמה היווה בסיס נוח להתחיל ממנו מציאות גיאופוליטית עולמית חדשה אחרי סיום המלחמה. מטבע הדברים היו המדינות שעמדו בראש הגושים המנצחים לכוחות העולמיים וההגמוניים החדשים. המחלוקת האידאולוגית שהתלוותה להגמוניה הגושית הגיאופוליטית הפכה חלוקה זו לקיטוב עולמי כולל המאפיין מאבק "על כל הקופה". הגמוניה בכל אחד מהמרכיבים המרכזיים של העוצמה הלאומית (גושית) – שטח, אוכלוסייה, צבא, כלכלה, השפעה פוליטית והשקפת-עולם מובילה² - איימה להפר את האיזון ולהקנות לצד האחר יתרון מצטבר משמעותי. הימצאות נשק גרעיני בידי שני הצדדים – על-רקע האפקט שהותיר השימוש בו ביפן – הבהיר לשניהם שמלחמה כוחנית מן הסוג שננקט נגד גרמניה ויפן, בנתונים החדשים, כבר אינו כדאי לשניהם בלשון המעטה. המאבק על הגמוניה עולמית עבר אפוא לתחומים אחרים. בעוד בריה"מ משתמשת בדגל האידאולוגי הסוציאליסטי-קומוניסטי כראש-חץ להרחבת השפעתה ומצהירה על מדיניות של קידום והפצה "פעילה" של אידאולוגיה זו, עושה ארה"ב שימוש בעליונות הטכנולוגית והתעשייתית שלה ובאופי הליברלי של המשטר, כקלפי מיקוח לקידום עמדותיה והשפעתה בעולם.

כששני הצדדים גוזרים על עצמם הגבלות על השימוש בנשק האולטימטיבי שבידם והחלפתו באמצעים אחרים לניהול וקידום עליונותם הגיאופוליטית (או בלימת הצד האחר) – אנו נמצאים בעיבורו של מאבק בתנאים "חדשים" – או בעיבורה של "מלחמה קרה". השם עשוי להטעות. אין להבין מלחמה קרה כמציאות שבה אין שימוש בנשק חם. האופי החלופי של שימוש זה הוא הגבלות חמורות על שימוש בנשקים להשמדה המונית ושימוש סטרילי, כביכול, אך בפועל כמעט חופשי בנשקים האחרים, באמצעות הפעלת גורמים אלימים לא-מדינתיים שאנו מכנים אותם גורמי טרור. "מלחמה קרה" כוללת אפוא שימוש בנשק חם ואפילו בהיקפים נרחבים, אלא שהוא אינו מתבצע לרוב על-ידי מדינות/מעצמות גרעיניות ישירות זו מול זו, מחשש להתדרדרות למלחמה גרעינית כוללת שסכנתה העולמית קטסטרופלית. סביב העקרונות של שימוש מבוקר בכוח מתפתחים תיאוריות והסכמים בינלאומיים שונים שתפקידם לאפשר למעצמות בקרה מסוימת על פעולות הטרור, במיוחד כאלה הנושאות איום ישיר מסוים עליהן. בפועל, הן מתעלמות כמעט תמיד ובאופן מלא מחוקים-משניים אלה כאשר אינטרסים לאומיים שלהן מאוימים לדעתן.³

בשלהי הרבע האחרון של המאה ה-20 בהשראת כשלים חמורים מתמשכים בארגון הפנימי של המערך המעצמתי הסובייטי, קורסת בריה"מ מבפנים והנשיא המכהן בה באותה שעה – גורבצ'ב – מחליט לוותר על השליטה בנכסים אסטרטגיים (1989), במיוחד באירופה המזרחית ובקווקז, בכדי לשנס מותניים מבית ולמנוע את החרפת הקריסה. המציאות הגיאו-פוליטית החדשה הנוצרת ע"י ויתור זה היא עליונות אמריקנית מעצמתית מובהקת למשך כחצי יובל שנים. בהעדר איום חיצוני מהותי למעט הטרור האיסלאמי, מתפנה ארה"ב לעסוק בעצמה מבית. עיסוק זה משבש את הסדר הציבורי והממלכתי (ההרמוניה וההומוגניות האזרחית נפגעות) מפתח נטיות גלובליסטיות (אנטי-מדינתיות), פוגע באחדות הלאומית ומחולל היחלשות של ההגמוניה האמריקנית העולמית. בהתמדה עולים על במת הפוליטיקה העולמית כוחות חדשים וישנים, שלחלק מהם פוטנציאל להפוך למעצמות עולמיות; רוסיה וסין הן הראשונות בתור: – סין בעיקר בהשפעת מהפכת התרבות והגלובליזציה לאחריה ורוסיה מרצון וניסיון להחזיר לעצמה את היוקרה העולמית שאבדה עם התפרקות בריה"מ של גורבצ'ב. להערכתי הכל מבינים שתהליכים אלה מובילים לסדר עולמי חדש ומבקשים למקם עצמם בו במקום של כבוד. המלחמה שרוסיה בראשות הנשיא פוטין מנהלת עתה באוקראינה, מכוונת בדיוק למטרה זו – החזרתה למעמדה כמעצמה עולמית; המהלך כולו שואב השראה מבריה"מ בימיה "הגדולים". לטענת נשיא רוסיה, המערב אינו מקיים את ההסכמים בין ארה"ב לרוסיה הסובייטית מ-1989, ועל כן הוא פועל ויפעל לממשם הלכה למעשה; הפלישה לאוקראינה היא צעד ראשון בכיוון זה. נראה שכאן התחילה ארה"ב במדיניות בולמת מול רוסיה באמצעות סנקציות כלכליות וסיוע צבאי מוגבל לאוקראינה. בהדרגה מתפתים ארה"ב וברית נאט"ו לנצל מה שנראה לתומן כקושי צבאי רוסי, בכדי להניע את אוקראינה לנסות ולהנחיל לרוסיה מפלה צבאית. זו מדיניות מסוכנת, באשר רוסיה יכולה ומוכנה ליטול סיכונים כבדים יותר מאלה שלהם מוכנים אוקראינה או המערב. פיתויים מעין זה צפויים לאורך כל הדרך של התגבשות ההוויה העולמית החדשה וראוי שאף אחד מהצדדים לא ישכח שמלחמה א-סימטרית, אינה דומה למלחמה סימטרית, והרפתקה זו מסכנת בראש וראשונה את אוקראינה. רוסיה וארה"ב הן המעצמות החמושות ביותר בעולם בנשק גרעיני ותרמו-גרעיני, דבר המבטיח אותן לכאורה מפני איומי מדינות אחרות. ראינו לעיל את גורמי העוצמה המדינתיים העיקריים והניסיון ההיסטורי מלמד שביטחון מושתת-גרעין לבדו מוגבל ביעילותו. הטרור וגורמי-עוצמה נוספים מאפשרים מאבקים כוחניים בין-מדינתיים - מעצמות ומדינות שאינן מעצמות - כאשר הצדדים מפעילים "פרוקסיס" (PROXIS), טכנולוגיות-על או אידאולוגיות מבוססות-רשתות תקשורת וחוקי התנהגות פוסט-מודרניים. מאכיפה חיצונית בכוח אלים בעיקר, עובר התהליך לשורה של אמצעים מגוונים ולפעולות שעיקרן בתודעה ובעולם הפוליטי הפנימי. חולשת הדמוקרטיות הפוסט-מודרניות היא שאמצעים אלה יעילים להשגת מטרות היריב לא פחות ולפעמים אף יותר מעוצמה גם מול מדינות גדולות וחזקות נומינלית מהן. (מלחמת רוסיה-אוקראינה, ומלחמות ישראל נגד התוקפנות הערבית הן דוגמאות חלקיות לכך⁴). מדינות נוספות שנמצאות בנתיב המוביל להפיכתן למעצמות הן: סין והודו (שמצויידות כבר כיום בנשק גרעיני), הקהילה האירופית (לאנגליה ולצרפת יש נשק גרעיני) – אם תשכיל זו לשפר את האינטגרציה בין מרכיביה, ברזיל – שלה ידע גרעיני ברמה גבוהה שיכולה להביאה במהירות לפיתוח נשק אם תחפוץ בכך. פוטנציאל נוסף קיים במקומות אחרים כמזרח התיכון, אפריקה ואסיה. כלומר: העולם צועד לעבר מבנה רב-קוטבי כשבראש כל קוטב ניצבת מעצמה עולמית בעלת יכולות גרעיניות ועוצמות ניכרות בכל משתני-העוצמה הנזכרים לעיל. די ב-4 גושים גדולים ליצירת מבנה עולמי חדש ומורכב, בעל דינמיקה שונה מכל מה שהכרנו. הדרך להתגבשות מבנה זה, הרכבו ו"מכאובי האינטגרציה" של כל קוטב אינם קלים או פשוטים ומלחמה קרה בינגושית (ותוך גושית) אפשרית בהחלט עוד כחלק מתהליך היווצרות הגושים ויצירת שיווי-המשקל ביניהם. פרושו של מבנה רב-גושי כזה הוא תום ההגמוניה העולמית של ארה"ב בטכנולוגיה ובכלכלה ודחיקתה של רוסיה למעמד של מעצמה "סוג ב". ניסיונן של רוסיה וארה"ב לשמר מעמד בכיר בפוליטיקה ובכלכלה העולמיים, פירושו שרוסיה תהיה מוגבלת יותר בשימוש בכוח הצבאי הקונוונציונאלי הגדול שלה וארה"ב תתקשה לשמר הגמוניה כלכלית, צבאית ופוליטית. לפיכך, בכדי להיות שוות בין שווים מול מעצמות כסין והודו יהיה עליהן לפעול נמרצות בתחום הדמוגרפי בשתי פאזות: העשרת היקף האוכלוסין שלהן ומיטוב האינטגרציה וההרמוניזציה באוכלוסייתן לשיפור הלכידות והזהות הלאומית. בלוח הזמנים של תהליכים חזויים אלה מדובר בעיקר באיחודים פדרטיביים אזוריים, (למשל: הפדרציה של צפון אמריקה – ארה"ב מקסיקו וקנדה), הידוק האינטגרציה הקהילתית באירופה לכלל פדרציה או קון-פדרציה⁵ ושימת לב לאי היציבות הקיימת והצפויה במזרח התיכון ואפריקה. אנו צפויים לטלטלות רבות בדרך לעולם הרב-קוטבי החדש.

1. אינני סבור שבהיסטוריה המוקדמת יותר נמצא אירועים גיאו-אסטרטגיים שמאופיינים ע"י ההגדרה של "מלחמה קרה" כפי שנעשה בה שימוש במאמר זה. מלחמה קרה היא תולדה של ההתפתחות הטכנולוגית העולמית שהחלה במחצית השנייה של המאה ה-19, וקיבלה תפניות חדות עם הופעת הנשק הגרעיני, רשתות התקשורת הגלובליות והייצוא המסיבי של טכנולוגיות למדינות תת-מפותחות, כחלק ממערכת גיוס השווקים והעבודה הזולה המאפיינת בעיקר את המחצית השנייה של המאה ה-20. לעומת זאת, בעולם הפוסט גרעיני, מלחמה איננה אסורה אבל בדומה לבג"ץ שלנו שמנסה לנהל את הכנסת, המעצמות מגדירות חוקי משחק של משפט בינלאומי, שיותירו בידן את ההגמוניה גם על פעולתם. כלומר: כשארה"ב תוקפת אירגוני טרור במרחק 10,000 ק"מ ממנה בכדי למנוע מהם לפעול נגד אינטרסים שלה בעולם, היא אינה "מכילה" מעשים דומים של ישראל כלפי חמאס בעזה..." 2. הויכוח האידאולוגי עסק גם בשאלות ערכיות כגון "צדק חברתי", וכל אחד מהכוחות המובילים ראה במישנתו את המשנה ה"צודקת" והראויה למעמד מוביל בעולם. מרכיב הצדק היה (וממשיך להיות גם היום) גורם - מכירה / השפעה מרכזי בשכנוע עוד ועוד שחקנים בלתי-מזדהים לנקוט עמדה חיובית ומזדהה עם האידאולוגיה "הצודקת"... 3. התנהלות זו הפכה והופכת כבר כיום את האירגונים הבינלאומיים - במיוחד האו"ם וניספחיו – לכלי משחק ריקים מתוכן קונסטרוקטיבי אמיתי. מאורעות המלחמה שהפילה כ-60 מיליון קורבנות בעולם השפיעו על המעצמות החדשות (העולות), הישנות (הדועכות) ועל מדינות חדשות שנוצרו או עוצבו בהשפעת שתי מלחמות העולם, לעגן כללי משחק יחב"ליים באירגונים וחוקים משותפים, שווים כביכול ומחייבים לכול – ההתנהגות בדור האחרון מוכיחה שניסיונות אלה היו ניסיונות-נפל וכללי משחק המחייבים מעצמות שונים התכלית מאלה המחייבים מדינות "רגילות". מלחמות ארה"ב בעירק ואפגניסטן ומלחמת רוסיה אוקראינה, מוכיחות זאת בעליל. 4. במלחמות אלה הכוחות נומינלית אינם סימטריים, אבל בשני המקרים נעזר הכוח החלש נומינלית בכוח גדול יותר הנמצא כביכול מחוץ למעטפת הישירה של הסיכסוך 5. לא מן הנמנע שנראה במערב ד'היום, במערב ד'היום - ארה"ב ומערב אירופה - נטייה ליצירת קון-פדרציה שתתעלם מהריחוק הגאוגרפי של שני המרכיבים (רוחבו של האוקיינוס האטלנטי) ותנסה לגבש ישות גיאופוליטית אחת, חזקה מאוד.