פרשת "אֱמֹֹר" באה אחרי פרשת "קְדוֹשִׁים". אני מוצא את המשותף לשתי הפרשות במשמעות האמירה הנחרצת - "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ" בפרשת "קְדוֹשִׁים" בפרק י"ט פסוק ב', ובאותה אמירה "קְדוֹשִים יִהְיוּ" כפי שבאה לידי בפרשת "אֱמֹר" בפרק כ"א פסוק ו'. המשמעות, שאני נותן למילה "קדושים" בשתי הפרשות, זו משמעות המדברת ללבי לא במישוריות הפולחנית, אלא במישוריות היחס של איש אל רעהו, כפי שמתחייב מתוך הנחרצות העולה מהכתוב בפרק י"ט פסוק י"ח - "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲך כָּמוֹךָ". הקדושה בשבילי באה לידי ביטוי בדבקות ובנחישות שלנו בחיי יום-יום לבנות חברה, בה כל אחד מאתנו רוחש כבוד לרעהו. הקדושה בחיינו מחייבת לא לאפשר ליחסים עכורים בין באי החברה להרים ראש. אהבה לכל באי החברה היא זו, שחייבת לנווט את חיינו. הקדושה בשתי הפרשות, כפי שאני מאמץ אותה ללבי היא בישום היומיומי של ערכי מוסר חברתי "לֹא תַּעֲשֶׁה עֲוֶל בַּמִשְׁפָּט" ב"לֹא תִּקֹּם וְלֹא תִּטֹּר" בפרק י"ט פסוק ט"ו בפרשת "קדושים" ובאמירה "מִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה, כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" בפרק כ"ד פסוק כ"ב בפרשת "אֱמֹר". קדושה פירושה אהבה לזולת החי איתנו והשתתת חברה על ערכי צדק, כשלתחושות שנאה ונקם אין להם מקום בחיינו. אין מקום לשיח בוטה מלווה בגסות רוח, אלא כל שיח חייב להיות עדוי בנימוסיות רבה. קדושה בשבילי זה לבנות חברה, בה יש תשומת לב לצרכיו של העני, כפי שבא לידי ביטוי בפרק י"ט פסוק י': "וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְּלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזוֹב אוֹתָם...". קדושה בשבילי זה יחס של כבוד להון האנושי העובד ומגיר זיעתו בעבודה - "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת-רֵעֲךָ... לֹא תָּלִין פְּעֻלַּת שָׁכִיר..." (שם, פסוק י"ב). כיהודי אני גאה בכך, שהספר הראשון בחברה האנושית, המבקש לתת ערכי קדושה לחתירה להשתית נדבכים קיומיים לחברה ערכית מוסרית, זה ספר שנכתב בשפה העברית היקרה לנו - זה ספר התנ"ך שלנו. מתוך אהבה לספר ובמיוחד לערכי הקדושה בפרשת "קְדוֹשִׁים" מהשבוע שעבר ופרשת "אֱמֹר" בשבוע הזה יש לי שיח כואב עם מספר נושאים בפרשת "אֱמֹר". קשה לי לקבל את ההוראה לשרוף בת של כהן שמעדה ביחסיה האינטימיים עם גבר, או להכרית אדם שמעד בצום יום הכיפורים. האמירה בפרק כ"א פסוק ט': "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן... כִּי אֶת אָבִיהָ הִיא תְּחַלֵּל בָּאֵשׁ תִּשָּׁרֵף". שריפת אדם זה מעשה שיש לגנותו, גם אם האדם חטא. אינני יכול להשלים עם ההוראה לשרוף חיים אישה, שפגעה בכבוד אביה, כי מה שעשתה ביחסיה עם גבר מתפרש כמעשה זנות, וגם אם אפילו מדובר בזנות, לדעתי, אין כל הצדקה לשרוף את חייה של האישה, כשאני הייתי מצפה להתמודדות חינוכית ולא ענישה קטלנית. אני רואה באמירה לשרוף חייה של אישה אמירה הסותרת סתירה מוחלטת את משמעות המילה "קדושה". כואבת לי ההוראה לגבי אדם, שמום גופני מלווה את חייו. לא די שאדם עם מום גופני סובל בחיי היום-יום, מדוע נוטלים ממנו את הזכות לחוות חוויה דתית, שהיא משאת נפשו כאדם מאמין - "אִישׁ מִזַּרְעֲךָ אֲשֶׁר יִהְיֶה בּוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלוֹהָיו", וכך גם כל איש "אֲשֶר-בּו מוּם לֹא יִקְרַב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִּסֵּחַ אוֹ....".(ויקרא, פרק כ"א, פסוק י"ז). מצער אותי לקרוא רשימה ארוכה של מומים גופניים, שמי שלוקה בהם ניטל ממנו דבר, שכה יקר ללבו - לחוות את החוויה הדתית - "לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת-אִשִּׁי יְהֹוָה מוּם בּוֹ אֶת לֶחֶם אְלוֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב" (שם, פסוק כ"א). בחלק השני של המאמר אתן ביטוי לביקורת שלי על נושאים המוצגים בפרשת "אמר".