X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
ידיד רובין [צילום: מרגלית מולנר]
חזרה לאמנים הישראלים השורשיים
בניגוד לאסכולת "דלות החומר" ששלטה בארץ בזמנו, עבודות הציור של ידיד הן "עשירות" בחומר ובצבע ניתן לחוש את הצבע שהונח על הקנבס באופן בולט, נקודות, קווים ארוכים המתארים את שדמות השדה בפרספקטיבה פרונטלית מאתגרת

לאחר סיום פסטיבל קוסמה והצלחתה המסחררת של התערוכה במוזאון ת"א (600,000 מבקרים), כדאי לחזור לאמנים הישראלים, הוותיקים והשורשיים במקבץ החדש של האמנות הישראלית במוזאון תל אביב, עליו כבר כתבתי כאן, בשתי תערוכות מקבילות של ידיד רובין ז"ל ובגלריה של משה כגן ז"ל מקיבוץ שמיר באצבע הגליל ועוד.
ידיד רובין (2012-1939)
במלאת עשר שנים למותו של האמן ידיד רובין חוברות שתים מהגלריות התל אביביות המרכזיות, גלריה שלוש וגלריה גורדון, להצגת עבודותיו. ידיד רובין, חבר קיבוץ גבעת חיים איחוד, ראה את ייעודו כאמן מאז היה נער. בעת שהות הוריו בווינה השתלם שם באקדמיה לאמנות. עם שובו לישראל התגייס לצה"ל ושירת כצנחן. לאחר שירותו הצבאי למד במכון אבני. בין מוריו היו אביגדור סטמצקי, ויחזקאל שטרייכמן. בשנת 1967, בעקבות קבלת מלגה, נסע ללמוד ברויאל קולג' אוף ארט בלונדון. בין השנים 1983-1981 התגורר ביפו, ולאחר מכן שב להתגורר בקיבוץ.
בניגוד לאסכולת "דלות החומר" ששלטה בארץ בזמנו, עבודות הציור של ידיד הן "עשירות" בחומר ובצבע. ניתן לחוש את הצבע שהונח על הקנבס באופן בולט, נקודות, קווים ארוכים המתארים את שדמות השדה בפרספקטיבה פרונטלית מאתגרת. הצבעים העזים מעידים על עצמה וארציות. איש האדמה. לצד השדות, הברושים, הטרקטור הבודד הנראים כה מוחשיים, הוא מעטר את התמונה במסגרת דקורטיבית "נאיבית" של נקודות זוהרות, דבר שלא התקבל על-ידי האסכולה האמנותית השמרנית.
רובין מציין בעצמו כי הושפע מהציור של ואן גוך, ואכן התערוכה בגלריה שלוש נקראת "שמש פואטית", מושג המזכיר את ציורו של ואן גוך. תערוכה גדולה לאמן הוצגה במוזאון ת"א בשם "צבע חרוש" (16.7.10-29.1.11) והעמיקה את ההכרות עם אמנותו. אוצר הדימויים שלו נראה פשוט וסכמטי, לכאורה. "אני מצייר את נופי הקיבוץ אך הם בעצם נופי הנפש... אני רודף אחרי החלום שלי ומה שיוצא על הבד זה מה יש...", מצוטט רובין בקטלוג לתערוכתו במוזאון ת"א.

ידיד רובין [צילום: מרגלית מולנר]

למרות הייצוג המכבד במוזאון ת"א לפני כעשור, ההכרה המלאה באומנותו של רובין הגיעה רק אחרי מותו. כיום הוא נחשב ל "אחרון הציירים הארץ-ישראלים". מומלץ מאוד לבקר בשתי התערוכות.
בגלריות עד שבת, 28 במאי, 2022.
משה כגן (2016-1922)
כמי שחי רוב ימיו בקיבוץ שמיר באצבע הגליל, נופי ארץ ישראל ממלאים את נפשו ואמנותו. לימים, כאשר הזיכרונות גברו עליו, חזר למסעות חייו הסוערים, בעיקר בעת השואה, ורשם אותם בשחור לבן.
כגן, בן למשפחה אמידה בעיר קרֶמניץ, כיום באוקראינה ואז בפולין, ידע נדודים וסבל, בימים סוערים של מלחמות ושינויי משטרים במזרח אירופה. למרות שהצטיין בציור כבר בילדותו, החליט ללמוד מקצוע פרקטי שיעזור לו בחייו, טכנאות שניים. ואמנם, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר על-ידי הסובייטים, המשפחה התרוששה, וכגן, יחד עם כמה צעירים יהודים, עזבו את העיר וניסו למצוא את מזלם בעיר באקו, בירת אזרבייזאן שהייתה אז חלק מברית המועצות. כשרון הציור שלו התגלה והוא הוזמן לצייר פורטרטים ענקיים של כמה מגדולי המנהיגים הסובייטים, כמו סטלין, לנין, מולוטוב.

משה כגן, העמק [צילום: באדיבות המשפחה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, במבצע "ברברוזה" ביוני 1941, נאלץ כל מי שלא היה יליד ברהמ"ע לעזוב את באקו. כגן נאלץ להמשיך בנדודיו עד שהתגייס לצבא הפולני בעת כיבוש העיר וורשה על-ידי הסובייטים. בפולין גילה שמשפחתו נספתה בשואה. הוא הצטרף ל"שומר הצעיר", היה מדריך והרוח החיה בהכוונת החברים לעליה לארץ. הוא הגיע לישראל ממש עם עצמאותה בשנת 1948 והתיישב בקיבוץ שמיר באצבע הגליל.
כאשר הקיבוץ נזקק לרועה צאן כגן הצטרף לענף. עבודתו כרועה נתנה לו הרבה חופש ועצמאות, וזמן רב לציור. ציורי האקוורל של נופי הגליל זכו לביקוש רב בארץ ובחו"ל. זה היה "ענף" בפני עצמו, והקיבוץ אפשר לו לנהל את הסטודיו שלו ביד חופשית. תרומתו לקיבוץ התבטאה גם בסיוע להקמת מפעל "אופטיקה שמיר" בתחילת שנות ה-70. הוא סיים את עבודתו במפעל בשנת 1995.

כגן, שדות [צילום: באדיבות המשפחה]

ציורי האקוורל של כגן ספוגים אופטימיות ורעננות. הכנרת והרי הגליל מככבים בהם בצבעוניות כובשת לב. אולם ברגעי משבר, במיוחד במלחמת ששת הימים, הוא חוזר לימים הקשים שעבר בנדודיו, לשואה, ומעלה אותם על הנייר ברישומי שחור לבן. כגן התעניין בארכיאולוגיה ועסק במוזאיקה, פסיפס, עם אבני המקום אותן ליקט בטיוליו. יש ביניהם נושאים ישראלים, תנכיים, כמו הצעירה הנאה המשלבת בפניה ובגופה את שבעת המינים. קיר הפסיפס שלו בחדר האוכל בקיבוץ שמיר, מתאר את חיי הקיבוץ ובעלי החיים שבסביבה. כך שילב את החומר עצמו של אדמת הארץ באומנותו.
כגן היה חבר באגודת הציירים והפסלים והציג בגלריות רבות בארץ ובעולם, הוא המשיך ליצור עד יומו האחרון בגיל 92. בימים אלה קיבוץ שמיר דן באפשרות לסגור את הגלריה של כגן ולהפוך אותה לבית מגורים לחברים. המשפחה מקווה, כמובן, שהגלריה תמשיך לפעול ותשמר את רוח היצירה של האמן.

משה כגן, פסיפס [צילום: באדיבות המשפחה]
משה כגן [צילום: באדיבות המשפחה]
תאריך:  19/05/2022   |   עודכן:  23/05/2022
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
מרדכי ליפמן
כיצד פעלו הקושרים, מה הניע אותם, מדוע מחויבותם העמוקה לקואליציית מיעוט ולשיתוף סיעת האחים המוסלמים, שוברת את כל המוסכמות, ומדוע היא תחזיק מעמד, למרות כל הקשיים, למרות דריסת האתוס הציוני בדרכה אל השלטון הנכסף
אהרן פאפו
מפקדינו חוששים אם ימיתו במקום הפשע את הרוצחים, יואשמו בעצמם בבית משפט ישראלי    כך הרחמנים כלפי הערבים הופכים אכזרים כלפי היהודים
עמנואל בן-סבו
אל מול הסיפור היהודי, העומד בפני כל רוח מצויה של מכחישי יהדות מבית ומחוץ, התחילו בשנים האחרונות תושבי עזה ויהודה ושומרון וכן תושבי ישראל לספר את הסיפור שלהם
איתן קלינסקי
אני מביע בכאב, שפרשת "בחקתי" קשה לי מאוד לקריאה    הפרשה מתחילה בעשרה פסוקים, שיש בהם ברכות מרהיבות ומשבחות    אחרי עשרת פסוקי הברכה באים קרוב לשלושים פסוקים של קללות עם דוגמאות מרחיקות לכת
אלי אלון
בעפולה נחנך בטקס חגיגי רחוב ריכארד קאופמן ע"ש האדריכל ריכארד קאופמן, אדריכל ההתיישבות הציונית הנוף והגנים וממתכנני עפולה    הרחוב החדש ממוקם במרכז העיר    אורכו כ-500 מטרים והוא מחבר בין "כיכר העצמאות" לרחוב שפרינצק
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il