לאחר סיום פסטיבל קוסמה והצלחתה המסחררת של התערוכה במוזאון ת"א (600,000 מבקרים), כדאי לחזור לאמנים הישראלים, הוותיקים והשורשיים במקבץ החדש של האמנות הישראלית במוזאון תל אביב, עליו כבר כתבתי כאן, בשתי תערוכות מקבילות של ידיד רובין ז"ל ובגלריה של משה כגן ז"ל מקיבוץ שמיר באצבע הגליל ועוד.

ידיד רובין (2012-1939)

במלאת עשר שנים למותו של האמן ידיד רובין חוברות שתים מהגלריות התל אביביות המרכזיות, גלריה שלוש וגלריה גורדון, להצגת עבודותיו. ידיד רובין, חבר קיבוץ גבעת חיים איחוד, ראה את ייעודו כאמן מאז היה נער. בעת שהות הוריו בווינה השתלם שם באקדמיה לאמנות. עם שובו לישראל התגייס לצה"ל ושירת כצנחן. לאחר שירותו הצבאי למד במכון אבני. בין מוריו היו אביגדור סטמצקי, ויחזקאל שטרייכמן. בשנת 1967, בעקבות קבלת מלגה, נסע ללמוד ברויאל קולג' אוף ארט בלונדון. בין השנים 1983-1981 התגורר ביפו, ולאחר מכן שב להתגורר בקיבוץ. בניגוד לאסכולת "דלות החומר" ששלטה בארץ בזמנו, עבודות הציור של ידיד הן "עשירות" בחומר ובצבע. ניתן לחוש את הצבע שהונח על הקנבס באופן בולט, נקודות, קווים ארוכים המתארים את שדמות השדה בפרספקטיבה פרונטלית מאתגרת. הצבעים העזים מעידים על עצמה וארציות. איש האדמה. לצד השדות, הברושים, הטרקטור הבודד הנראים כה מוחשיים, הוא מעטר את התמונה במסגרת דקורטיבית "נאיבית" של נקודות זוהרות, דבר שלא התקבל על-ידי האסכולה האמנותית השמרנית. רובין מציין בעצמו כי הושפע מהציור של ואן גוך, ואכן התערוכה בגלריה שלוש נקראת "שמש פואטית", מושג המזכיר את ציורו של ואן גוך. תערוכה גדולה לאמן הוצגה במוזאון ת"א בשם "צבע חרוש" (16.7.10-29.1.11) והעמיקה את ההכרות עם אמנותו. אוצר הדימויים שלו נראה פשוט וסכמטי, לכאורה. "אני מצייר את נופי הקיבוץ אך הם בעצם נופי הנפש... אני רודף אחרי החלום שלי ומה שיוצא על הבד זה מה יש...", מצוטט רובין בקטלוג לתערוכתו במוזאון ת"א.