בואו ננסה לנתח את האירוע הציבורי של "ממדים ללימודים":
1) בנימין נתניהו הוא סוחר. סוחר טוב, סוחר ממולח, לעיתים מצליח לו לעיתים לא. האם הצליח לו הפעם? השאלה היא מה היו מטרותיו, ומהו מאזן הרווח וההפסד שלו, והאם היו תופעות לוואי שליליות מזיקות בתהליך.
2) נפתלי בנט הוא סוחר גרוע, מתחת לכל ביקורת. הוא לא ניסה כלל לפתוח מו"מ עם נתניהו. לעומתו, יאיר לפיד הוא סוחר מצוין, ביחוד כאשר קופת המדינה עומדת לרשותו כבור ללא תחתית. אך לפיד מבזבז את כישרונותיו ואת אוצר המדינה על תחזוקת הקואליציה, ולכן, בימים של ממשלה מתמוטטת, אין לו פנאי לאופוזיציה, ובנוסף, אין כל סיכוי למו"מ בין לפיד לבין נתניהו. נתניהו מזלזל בלפיד, בייחוד במוצאי ההתרפסות הטוטאלית של לפיד על-מנת להשיב את חברת הכנסת הפורשת לחיק הקואליציה.
3) "ממדים ללימודים", כמו כל פעילות פוליטית, נועדה להיטיב עם ציבור יקר, ולגיוס הון פוליטי, גם וגם. ונתניהו הסוחר אומר בפשטות, אתם רוצים את האצבע שלי? תשלמו לחיילים הרבה יותר. שלמו להם 100%, הם יקבלו הכסף, ואני אגזור קופון של תהילה.
4) נתניהו רוצה נתח בתהילה. בנט לא מוכן לוותר על מילימטר ממנה. בנט רוצה את כולה לעצמו, אז יש לנו פרשה:
- א) כמו סוחר טוב נתניהו פותח במחיר מרבי. על-מנת שיהיה מאיפה לרדת הוא דורש 100% על האצבע שלו. השופרות אומרים שאי אפשר, רק 66%, האוצר לא יאפשר, זה לא מתוקצב. נתניהו אומר: תפסיקו לחרטט, הכל אפשר - רק צריך לרצות, והוא כמובן צדק.
ב) בנט מתבצר, ואפילו לא מרים טלפון לנתניהו על-מנת למצוא איזו פשרה.
ג) אצל נתניהו נשמעים קולות של מצמוצים. הוא אומר אז לחברים שלו, דיר בלקום מי שממצמץ ראשון מפסיד. פה לא ממצמצים, פה ממתינים שהיריב ימצמץ ראשון, ואין ספק שהם ימצמצו, כאשר יהיו עם הגב לקיר הם ימצמצו, צריך הרבה סבלנות.
ד) בנט מביס עצמו כבר בסיבוב ראשון עם ביטויים אלימים הרושפים מפיו ולא פעם אחת על "הרמת ידיים נגד חיילי צה"ל" (בנט, תחליף קמפיינר, זה לא זה).
ה) דף המסרים האלים הזה מגיע גם לכנסת, יו"ר ועדת חוץ וביטחון ממפלגת לפיד מדבר על "תקיעת סכין בגב החיילים". עוד תבוסה לבנט וחבריו אשר במילים רוויות אלימות והתססה, דוחקים עצמם לפינה, ומאבדים שביב רצון לשיתוף פעולה. אלה מילים של אנשים שצה"ל מעניין להם את קצה הזרת, אלה מלים של אנשים שאיבדו את הדרך ומגייסים את צה"ל על-מנת שיחזיק את ממשלתם הקורסת (בנט, תחליף קמפיינר, זה לא זה).
ו) נתניהו מגחך אל מול הטענות "למה אתה לא נתת 100% עד היום", אפילו אני, כאשר שמעתי את הטיעון המצחיק הזה התפקעתי מצחוק. זה טיעון של טירונים שלא ישבו מספיק זמן באופוזיציה טרם קיבלו את המושכות ליד. נתניהו עשה הרבה, לא עשה הרבה, יש הזדמנות עושים, לא נותנים לה לחמוק בין האצבעות, ואם אפשר במקביל לקבל על הדרך פיסת תהילה אז כמובן לא מוותרים עליה, אין ארוחות חינם.
ז) כאן קורית לנתניהו תאונה מאוד קשה. הרכב המשוריין לא מגן עליו, דבריה המוקלטים של מירי רגב נשמעים נורא, יצאו מהקשרם לא יצאו מהקשרם, נאמרו כבר על-ידי רבים אחרים, לא נאמרו, היא מסומנת. היא חייבת להבין שהיא מסומנת, עליה להיות הרבה יותר זהירה, ההסברים שלה מעניינים כשלג דאשתקד. ההקלטה הזו תנוגן ב-LOOP במערכת הבחירות הקרובה, והיא עלולה להזיק מאוד לליכוד.
אז בואו נראה מי הרוויח ומי הפסיד:
- בני גנץ יצא המנצח הגדול בסיפור. בנט התעקש לעבור עם הספסל לרוחבה של הדלת, והדלת צרה. גנץ בא, סובב בנונשלנטיות את הספסל ב-90 מעלות, דילג על המכשול קלי קלוטו, וזכה ב-150% של התהילה. הוא גם ייצב עצמו כמנהיג, ציוני, פרקטי, אשר על-מנת לעשות טוב הוא מוכן לחשוב, להתפשר. גנץ אומנם לא וויתר על התהילה, אך בניגוד לבנט שלא רואה ממטר, היה מוכן להתחלק בה עם אחרים (אינני תומך בגנץ כי את הפשרנות הבלתי נדלית שלו הוא מפנה בעיקר לאויבים שלנו).
- אם מתעלמים מההקלטה של מירי רגב, נתניהו יצא וידו על העליונה. הוא רצה להיטיב עם החיילים ולקבל נתח מהתהילה. הוא היטיב עם החיילים, וקיבל נתח מהתהילה.
- בנט הפסיד בגדול. היוזמה הברוכה של החוק התנפצה על סלעי התנגדותו האלימה מילולית לשתף את נתניהו בתהילה. הוא היה מוכן להקריב שנת לימודים של לוחמים, העיקר לא לוותר על-אף פיסת תהילה.
- נתניהו חטף מכיוון בלתי צפוי שוס רציני, אשר קשה כעת להעריך את הנזקים שלו. האם היה יוצא למהלך אילו יודע היה שזה מה יהיה בסופו? אינני יודע.
|