הסיפור מתמקד במארק (
עדי עזרא הכה נוגע ללב בתמימותו ובכנותו), שהחליט לצלם ולהנציח את השנה העלולה להיות האחרונה בחייו. יחד עם חבריו הססגוניים מצטיירת לנו תמונת תקופת השיא של מגיפת האיידס, כשהיאוש והתקווה מתחלפים תוך המוזיקה, הריקוד והתנועה המקפיצים, המשתלבים בהרהורי ליבם גם בקטעי סולו מגניבים ודואטים יפהפיים ורומנטיים.
אביתר בר דוד הנודע בתפקידים הדרמטיים שלו, מפתיע בתפקיד ראשי לצידו של מארק כ-רוג׳ר, וממש מפעים בקולו את הצופים.
כך מרגשת מאוד
אילי עלמני המקסימה בדמות מימי, וכן
הגר אנגל כ-מורין,
רותם מלר כ-ג׳ואן,
אלונה טננבאום כ-פאם ו
עינת ברנר כ-סו. לצד היפות והחטובות העוטות את התלבושות המדגישות את הסקסיות שלהן כסמל לחופש המיני אז, מלבב הקאסט הססגוני של הגברים החטובים, כמה בעלי רקע במחול, מה שניכר היטב בתנועות המצודדות, והמגניב מכולם הוא
שחף בלאש, כטראנסווסטיט, שמאחורי הצחוק והחן הרב שלו מסתתרת נפש פגועה גם היא. כך מרנינים הם
יובל אבירם כסטיב,
רותם יהודה (כ-פול), והראל ליסמן כ-טום.