יום שבת 21 ביוני 1941, היום הארוך בשנה, לפני 81 שנה בדיוק, היה יום חמים במוסקבה, אך ממש לא נינוח. כבכל שנה, התלמידים יצאו לחופשת הקיץ. קבוצת הכדורגל "דינמו מוסקבה" הפסידה במשחק, ועל במות מוסקבה הוצגו האופרות "ריגולטו" ו"לה טרוויאטה", כמו גם מחזהו של צ'כוב "שלוש האחיות".
אלא שמתחת לפני השטח, בקרמלין - לחץ וציפייה לבאות. עם בוא הליל, נדמה כי האסימון אצל סטלין נפל, אם כי מאוחר מידי. הרחק משם, לאורך גבול הרוסי, כבר עשו מטוסים גרמניים את דרכם למטרותיהם. הלילה, או ליתר דיוק בארבע וחצי לפנות בוקר, מלאו בדיוק 81 שנה לתחילתו של מבצע "ברברוסה" ב 22 ביוני 1941 - פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות.
במקרה או שלא במקרה, זה גם קרה בדיוק 129 שנים לאחר פלישת ה"גראנד ארמה" של נפוליון לרוסיה, ב 1812. יום אחרי היום הארוך בשנה, שיא הקיץ - ולא בכדי. היה זה אחד מאותם אירועים מכריעים, משום שכניסת ברה"מ למלחמה סימלה את התרחבותה, ובמידה רבה את תחילת ההסתבכות הגרמנית. בפעם הראשונה, לאחר מהלך הפתיחה העוצמתי שהימם את הצבא האדום, חוו הגרמנים מפלות צבאיות.
היטלר מעולם לא התכוון לקיים לאורך זמן את הסכם "ריבנטרופ-מולוטוב" שעליו חתם עם סטלין בקיץ 1939. מבחינה אידאולוגית לא יכולים היו הנאצים להשלים עם קיומו של משטר בולשביקי כמו זה של ברה"מ, המנוהל בהשקפתם על-ידי יהודים. משראה היטלר כי לא יוכל לעת עתה להביס את בריטניה הפנה את תשומת ליבו ומשאביו מזרחה, ופתח במסע תעמולה מחוכם שנועד לשכנע את סטלין כי צרפת ובריטניה מנסות לטמון מלכודת לברה"מ, ומשסות בה את גרמניה.
סטלין אומנם לא היה תמים, כמובן, אך היה בטוח כי ברה"מ תוכל להישאר מחוץ למלחמה עד מחצית 1942 - מה שיאפשר לסובייטים להיערך כראוי. הוא גם סבר כי לא הגיוני שהיטלר ייפנה לתקוף ברוסיה כל עוד בריטניה לא הובסה. מלחמה גרמנית בשתי חזיתות לא תעלה על הדעת, חשב.
סטלין גם חשש מאוד מנקיטת צעדים צבאיים, אפילו הגנתיים, מתוך פחד שגרמניה תפרש זאת כהפרת הסכם עימה (זאת בעוד גרמניה עצמה עושה זאת בעצמה). לכן גם גילה הססנות רבה בהוראותיו להיערכות למלחמה. רק במאי 1941, חודש לפני ההתקפה, הורה לגייס חצי מיליון חיילי מילואים, אך סירב בתוקף להורות להעיר לגרמניה על טיסות הביון הרבות בשמי ברה"מ. יתרה מזאת - בעקשנות המתסכלת סירב סטלין להפנים את האותות והמידע המודיעיני הרב, והאמין מאוד, שהצביע על כוונות הגרמנים. לקראת סוף מאי 1941 הצטברה כמות מודיעין עצומה שהבהירה כי משהו גדול עומד להתרחש.
הפחד שיתק את ראשי הצבא
סטלין ליגלג על ריכרד זורגה, רב המרגלים הרוסי בטוקיו, שעשה עבודת מודיעין מופלאה בכיסוי מושלם וליקט מידע מדהים באיכותו. הוא אמר: "יש את הממזר הזה שהקים בתי חרושת ובתי בושת ביפן, ואפילו הואיל בטובו לנקוב בתאריך ה 22 ביוני כיום בו תתקוף גרמניה. אתם רומזים שאני צריך להאמין גם לו"?!
הפחד מסטלין שיתק את בכירי הצבא, למרות שהבינו כי העימות בפתח. ב 16 ביוני, שישה ימים לפני המתקפה, טען ז'וקוב לפני סטלין כי הגרמנים נמצאים במערך מלחמתי. "אל תאמין לכל דיווחי המודיעין", ענה סטלין. לאחר שסוכן רוסי שכונה "סטרשנה" וישב במטה חיל-האוויר הגרמני - ה"לופטוופה", מסר מידע סופי על ההוראה הגרמנית לתקוף,צרח סטלין במהלך הדיון: "תגידו ל"מקור" במטה חיל-האוויר הגרמני שיילך להזדיין עם אימא שלו!! זה לא מקור אלא מעביר דיס-אינפורמציה". כעבור יומיים,ב 18 ביוני, התחננו ז'וקוב וטימושנקו בפני סטלין להכריז על כוננות מלאה. סטלין השליך את המקטרת שלו בזעם על השולחן, קם וצרח על ז'וקוב: "תגיד, באת להפחיד אותנו במלחמה, או שאתה מעוניין במלחמה בגלל שלא קיבלת מספיק מדליות, או בגלל שהדרגה שלך לא מספיק גבוהה"?!
ב-20 ביוני, יומיים (!) בלבד לפני המתקפה התקבלה שיחה בהולה מריגה ובה דיווח כי 25 אוניות גרמניות מרימות עוגן, על-אף העובדה שרבות מהן לא פרקו עדיין את מטעניהן. המידע הועבר לסטלין, שהורה לאפשר להן להפליג מכיוון ש"מדובר בפרובוקציה אנגלית". שירותי הכבאות הסובייטים דיווחו ששגרירות גרמניה שורפת מסמכים, מאו צה דונג עצמו שיגר התראה חמורה. רק אז החל סטלין להפנים, כמי שכפאו שד, שהיטלר מהתל בו, והמחיר יהיה עצום.
במקרה או שלא שמקרה, בדיוק 129 שנים לאחר שפלש ה"גראנד ארמה" של נפוליון לרוסיה, חצו יותר משלושה מיליון וחצי חיילים של היטלר את הגבול לתוך ברה"מ: היו שם גרמנים, קרואטים, פיניים, רומנים, הונגרים, איטלקים ואפילו ספרדים. הם צוידו ב-3,600 טנקים, 600 אלף כלים ממונעים, 7,000 קני ארטילריה, 2,500 מטוסים ו-625 אלף סוסים. מולם התייצבו כוחות סובייטים - לא פחות מ-14 אלף טנקים, 34 אלף תותחים ויותר מ-8,000 מטוסים. המלחמה הגדולה ביותר בכל הזמנים עמדה להיפתח בדו קרב בין שני נפוחי אגו אכזרים ונמהרים. העולם של אחרי התנגשות הענקים הזאת לעולם לא יידמה לזה שלפניו.
פחות רוסים מאשימים את סטלין
מכון הסקרים העצמאי הרוסי "לבאדה" ערך לפני חמש שנים סקר בנושא מלחה"ע השנייה, וממנו עולה בין השאר כי ב-20 השנים שקדמו לסקר קטן משמעותית אחוז הרוסים הסבורים שרוב האשמה על מספר הקורבנות הסובייטי הגבוה במלחמה מוטלת על סטלין - מ 34% ב-1997 ל 12% נכון ל-2017.
יתכן שזה קשור לסוג של "תחייה" מחודשת בעשור האחרון בכל הקשור לסטלין ותקופת שלטונו בברה"מ, והעובדה שזו נצבעת בצבעים פחות שליליים מבעבר, למרות הפשעים להם היה אחראי משטרו כלפי אזרחי ברה"מ. בשנים האחרונות גם מתנהל דיון ציבורי ער יותר באשר למהותו ההיסטורית של הסכם "ריבנטרופ-מולוטוב" שנחתם בין היטלר לסטלין באוגוסט 1939.
שירותי הביון השמיעו לפוטין את מה שרצה לשמוע
יש גם קשר למלחמה הנוכחית של רוסיה באוקראינה, שהשלב הראשון שלה התגלה ככישלון קולוסאלי, שנבע בין השאר מהעובדה ששירותי הביון של רוסיה וגופי ההערכה חששו מפוטין והניחו בפניו הערכות שאותן רצה לשמוע, ולא הערכות מהימנות ומציאותיות, שהיו מבהירות לו למשל את המחיר הצפוי בשל ההתנגדות העיקשת של הצבא האוקראיני על יכולותיו המשופרות פלאים. זה בהחלט מזכיר את סטלין והחשש של הממסד הביטחוני הצבאי ממנו. משמעה של הצלחת הגרמנים בשלבים הראשונים של המבצע הייתה אסונית עבור הקהילות היהודיות בשטחים שנכבשו.
פולין היא הדוגמה המרכזית כמובן אך לא רק. תהליך ההשמדה האיום, המתוכנן והמסודר כ"כ צבר תאוצה מעוררת חלחלה עם כיבוש שטחי הענק במזרח אירופה, שם חיו קהילות ענק יהודיות. גם משום כך כמובן זהו יום חשוב לציון. חשוב לזכור, חשוב להזכיר.