משבר הדיור במדינת ישראל הוא משבר מתמשך הנפרש על פני עשורים רבים, מחדל וכישלון של הממשלות במדינת ישראל לאורך כל הדרך. אי-יכולת בסיסית של זוג צעיר במדינה, זוג שאינו בן של אוליגרך, טייקון ובעל פנסיה תקציבית שמנה, לרכוש בית קטן לבנות בו את חייהם ולהקים משפחה משלהם במקום הבטוח.
בכל פעם מחדש מתייצב השר התורן עם ראש הממשלה התורן אל מול פני האומה ומבטיח לכל צעיר וצעירה דירה קטנה ונעימה, מציג שלל תוכניות, שלל הבטחות, אשר אינן מאפשרות ואינן מייצרות ולו בדל של תקווה לדור הצעיר. הייאוש קנה לו שביתה במציאות הישראלית בתחום הדיור, מאות אלפי זוגות צעירים הפנימו כי לא יוכלו לרכוש בית ופנו לאלטרנטיבה היחידה, פרט ללון תחת כנפי השמיים, לשלם דמי שכירות חודשיים.
במדינת ישראל ההפקרות בתחום זה חוגגת וחמורה במיוחד. השוכרים היו לבני ערובה, שבויים בידי המשכירים, ברצותם מעלים מחירים, ברצותם מעלים עוד ועוד ללא תקרה, ללא הגבלה. אדוני הבית מול השוכרים המבועתים החשים כי כיסיהם נקרעו ביד גסה והותירה אותם ריקים. חיי אזרחי מדינת ישראל התייקרו מאוד בשנה האחרונה, הדלק, הפירות, הירקות, המזון, הארנונה, יוקר המחיה כאבן ריחיים על צוואר אזרחי מדינת ישראל.
בני ערובה
כאילו לא די ביוקר המחיה המאמיר והגורם להתלבטויות קשות בקרב חלק מאזרחי ישראל בין לקנות תפוח אדמה או תרופות, הרי שחרב העלאת שכר הדירה המונף מעל ראשי השוכרים מותיר אותם חסרי אונים מול אימת המשכירים, אדוני הבית. אחריותה של המדינה היא להעניק לאזרחיה את האפשרות לזכות בצורכיהם הבסיסים בכבוד, כמו ביטחון תזונתי, ביטחון רפואי, בית. לצד הפקרת האזרחים לגורלם, העלאה בלתי נסבלת של יוקר המחיה. תחום עליית מחירי שכר הדירה הוא אירוע אשר ניתן לטפל בו, לתחום אותו, להציב בו גבולות, להבהיר לאדוני הבית כי גם לחזירות יש גבולות.
לממשלת ישראל החדשה אשר תיבחר צפויה עבודה רבה בתחומים רבים מאוד, ברם, נדמה כי הפחתת וביטול המיסים שהועלו בשנה האחרונה, הורדה דרמטית של מחירי הדלק, יצירת מסגרת חוקית לגבולות גביית דמי השכירות, יהיו מהראשונות שראוי כי תפעל בהם. מדינת ישראל חייבת לאזרחיה את הקיום הבסיסי בכבוד, מדינת ישראל חייבת לשחרר מהשבי את בני הערובה השוכרים. רק מי שחי בחרדה, בחוסר ודאות, בפחד ובחשש שמא ייאלץ להתגלגל לרחובה של עיר, למדשאה או לספסל ציבורי עם אוהביו יכול להבין את העושק החזירי של אדוני הבתים כלפי השוכרים המיוזעים מאימת העלאת דמי השכירות.
הדור הצעיר, האכול ייאוש ונדמה כי אף החל בתהליך השלמה עם המציאות הקשה כי לעולם לא יהיה בעל דירה משל עצמו, מצפה מאתנו, מהמדינה, לאפשר לו קיום בסיסי בכבוד הראוי, לנטרל את החזירות בקרב חלק מאדוני הבית, התובעים עוד ועוד. הממשלה שתיבחר, כל ממשלה, חייבת להתחיל לפעול למען הצעירות והצעירים, עתידה של המדינה. אם לא בית משלהם, לפחות תשלום דמי שכירות הוגנים, יציבים וקבועים. ולחשוב שהיה כאן פעם קבינט הדיור...