טוב עשה משרד הפנים כשיצא בקמפיין "בחיים לא נכנסים לים כשאין מציל" - כי תכלס זה נכון. אם אין שירותי הצלה אתם בסכנה. אבל בוא רגע נהיה כנים עם עצמנו ואם לא עם עצמנו אז בואו נדבר על אחרים. כמה פעמים ראיתם אנשים שרוחצים בדיוק ליד שלטים עליהן כתוב מפורשות "החוף לא מוכרז לרחצה" או "מקום אסור לרחצה". למה? כי הם בטוחים שלהם זה לא יקרה. כי הם רוצים להתרחק מהצפיפות וההמולה שמאפיינת את חופי הרחצה המוכרזים ולא לקבל את כדור המטקה בראש, כי הם רוצים רצועת חוף שהיא רק שלהם. אבל בדיוק אז, בשקט המופתי הזה, קורה האסון המיותר הבא! בכל שנה מתרחשים בישראל בין 40 ל-50 אירועי טביעה למוות, רובם המכריע בים כשאין שירותי הצלה! רוב הטביעות נגרמות מחוסר ידע וחוסר היכרות עם הסביבה הימית. על חוסר הידע הזה אפשר לגשר ואת הסטטיסטיקה אפשר לשנות. רק ב-48 השעות האחרונות היה רצף של טביעות בחופי ישראל, מתוכם ארבעה אנשים טבעו למוות ובעודי כותב שורות אלו מצבם של חמישה מוגדר אנוש וקשה. בישראל יש 306 ק"מ של חופים אבל רק פחות מ-7% מהם מוכרזים. בנוסף, חלק מהחופים המוכרזים אינם פעילים בכל עונת הרחצה או בחלקים ממנה כי שירותי ההצלה לא עובדים כל השנה ולא בכל שעות היממה. אז מה הפלא שאנשים טובעים. אנחנו רק בתחילת הקיץ ובחודשים יולי ואוגוסט יש זרמים מסוכנים בים. הגיע הזמן שהרשויות המקומיות וגם המדינה יתעשתו כי יש הרבה מה לעשות: דבר ראשון, להכשיר מתנדבים מהקהילה שיתמכו בשירותי ההצלה הרשמיים של המדינה - בדיוק כמו שהמשמר האזרחי לא מחליף את המשטרה כך גם מתנדבים בחופים לא יחליפו את המצילים, אלא יתמכו ויסייעו להם, במיוחד בשעות בהם מסתיימים שירותי ההצלה.