עלילת האורטוריה "קין", היא אחת הדרמות המרגשות בתנ"ך, שכן, זה הרצח הראשון שנכתב בו. אלסנדרו סקרלטי כתב אותה בשנת 1707, והיא הועלתה קודם בוונציה ומאוחר יותר גם ברומא. פרופ' דוד שמר כתב, שמחבר הליברטו אינו ידוע, אם כי יש הסבורים שהיה זה החשמן אוטובוני, שהיה ידוע כפטרון נלהב של האמנות בכלל ושל המוזיקה בפרט. העלאת האורטוריה בצורה תיאטרלית, התאפשרה הודות לשיתוף פעולה מתמשך בין תזמורת הבארוק ירושלים לבין "מיתר אופרה סטודיו" של האופרה הישראלית. כך זכינו לשמוע ולראות את היצירה הנפלאה הזאת במלוא עוצמתה הרגשית והדרמטית, אם כי היא לא מוכרת דיה.

סיפור בתנועה ובצליל

מאז ומתמיד שאפה האמנות לספר סיפור וראתה בכך את ייעודה. את הסיפור ניתן לספר באופנים שונים. אני, כמספרת עממית זה דור רביעי (מתימן) יודעת, שאת אותו סיפור ניתן לספר באופנים שונים לקהלים שונים. אף המוזיקה, האמנות המופשטת, מספרת סיפור וכמו שאומרים: "המוזיקה מתחילה היכן שהמילים נגמרות". כששוזרים מוזיקה, שירה ומוסיפים גם תנועה (ריקוד), התמונה מושלמת! זכינו לחזות בשזירה מושלמת ומהנה זו, באורטוריה "קין". זה היה כה שונה וכה נפלא. הריקוד היה על סף האקרובטיקה, והרקדנים נעו בגמישות בלתי תיאמן על הבמה, מדקדקים בשילוב התנועות עם הנגינה והשירה. מי יודע כמה שעות עבדו על תיאום מדויק זה. למעשה, האורטוריה היא סוגה מוזיקלית המספרת סיפור רוחני, בין אם הוא תנ"כי או בין אם הוא נוצרי והכול באמצעים ספרותיים ומוזיקליים, אותו סיפור שלאופרה אסור היה להעלותו על הבמה. ואכן, אלסנדרו סקרלטי (1660 – 1725), עם עשרות היצירות שכתב בסוגה זאת, נחשב למחבר האורטוריות החשוב ביותר בסוף המאה ה-17 ובראשית המאה ה-18. סקרלטי היה אף מלחין אופראי מרכזי – ואכן ניתן לראות קירבה רבה בין יצירותיו בשתי הסוגות. הן האופרות והן האורטוריות של סקרלטי כתובות כמעין שרשרת של רצ'יטטיבים ואריות, שביניהם שזורים אנסמבלים ואף קטעים כליים אחדים. גם התזמור שהוא נוקט בשתי הסוגות דומה, כפי שהיה מקובל באיטליה בתקופה זו, ומלווה את הזמרים ביצירות תזמורת כלי קשת עם באסו קונטינואו בלבד. האופרות והאורטוריות כאחת, הן יצירות דרמטיות במהותן. הדמויות והקונפליקטים בעלילה מתוארים בהן במלוא עוצמתן הרגשית ובכל הליריות, התעוזה ההרמונית, ששפתו המוזיקלית והייחודית של סקרלטי מאפשרת. יוצא איפה, שהדרמה שבאורטוריות ממש קוראת לביטוי בימתי. מאז שהוסרה המגבלה הלא רשמית על העלאת אופרות בעלות תכנים דתיים בעשרות השנים האחרונות, נהיה מקובל מאוד לביים אורטוריות של אלסנדרו סקרלטי ולהפכן למה שהן – אופרות, האוצרות בתוכן יצרים ורוחניות.

בעיני הבמאית

הבמאית שירית לי וייס, האירה את עינינו בנושא היצירה "קין" וכתבה, שמבחינה טקסטואלית מציגה היצירה "קין" מעין מבנה המוכר לנו – משפחה. המשפחה מנסה לשפר את גורלה אחרי שנים של טראומות הגירוש. הלא את הסיפור אנו מכירים: אלוהים מעדיף את מנחתו של הבל וקין, ברוב קנאתו רוצח את הבל. אלוהים מקלל את קין ושם אות קין על מצחו לכל חייו. רצונו של קין להמשיך לחיות ולהתייסר עד יומו האחרון, הוא כמובן קרקע פורייה ומופלאה להמשך פיתוח רגש האשמה והחרטה האנושי, בעיקר בנצרות חובבת ייסורי המצפון. מבחינתה של הבמאית, הטיפול ביצירה הוא טיפול פסיכולוגי של משפחה שאינה מתפקדת. האבא אכול חרטה ומאמין שהוא יכול לתקן, אך מתמיד להיכשל. הבל, מרגיש אהוב ומוערך ובשל כך הוא בטוח בעצמו וחושב שיש לו פתרון, הבא לידי ביטוי במנחתו הבשרית, מנחה שיש בה יותר מקורטוב של אלימות. לעומתו קין, נתון כל העת בתחושה של כישלון. הוא אומנם קשוב לכולם ומנסה כל חייו להגן ולתמוך באחיו ובאמו, אך ממשיך לייצר קונפליקט בלתי אפשרי עם אביו. בתוך כל הטרגדיה הזאת, הוא אינו בטוח בעצמו ונאלץ כל העת להסתיר את רצונותיו ואישיותו האמתית למען משפחתו. בדרך זו ביקשה הבמאית שירית לי וייס, להראות לנו את מהלך ההתדרדרות הנפשית, שלוותה בעוצמת כאב אנושי של קין שהובילה לרצח אחיו. ניכר, שסקרלטי מזדהה עם דמותו של קין. ניתן לשמוע זאת בעומקן של האריות, הרגש המובע בהן ואף יופיין המלודי. הקול הפנימי שיש לכל אחד מאתנו, של שיחה בינינו לבין עצמנו... לוציפר מגיע ברגע שנפשו של קין פצועה, שהוא מרגיש שאין לו תכלית בעולם הזה ונשמתו מבקשת אך שלווה. למעשה, אנו עוסקים בשאלות של יצר, על הבחירה האנושית ועל ניסיונו הנואש וללא הצלחה של קין, לתקן ולהציל את שניתן להציל. עצם היות המשפחה הזאת ראשונה בתולדות היקום, שאין לה ממי ללמוד כיצד לתפקד כמשפחה, מציג את האב קשוח וחסר חום, מעדיף בן אחד על פני אחיו ומייצר תחרות קשה על גילויי האהבה והחום הנפשי וכיו"ב, דברים שיצרו קנאה קשה כשאול שהביאה לרצח! הקב"ה רואה את כל הצער ואת בני המשפחה המחפשים דרכו את האושר והמחילה. לעולם ננסה למצוא את הקב"ה בכל דבר הנקרה בדרכנו, את אותם נתונים האוצרים בתוכם כוח, אינטלקט ורוח. כל אלה ואחרים אפשרו בריאה כה מושלמת, עוצמתית ומאושרת העושה רק טוב לברואיה אך עם זאת, ניתנה להם זכות הבחירה, בין הטוב לרע!

צעדים ראשונים

למעשה, התלמידים הוכשרו ב"מיתר אופרה סטודיו". זה בית ספר עיוני/מעשי המכשיר זמרים צעירים של האופרה הישראלית, שסיימו את לימודיהם באקדמיה למוזיקה מוכרת, הנמצאים על סף ראשית הקריירה שלהם. מטרתו העיקרית של בית ספר זה, היא לטפח עתודה אופראית צעירה ולעזור ללומדים שסיימו את לימודי הבסיס האקדמאיים שלהם, המבוססים על הרחבת הניסיון והקניית ידע מוזיקלי/דרמטי ברמה האישית, ובעיקר התנסות בעבודה אופראית כאנסמבל. במהלך השנתיים בהן נמצאים הזמרים ב"מיתר אופרה סטודיו", הם לומדים ומתנסים בפנים השונים של אמנות האופרה בהופעות שונות, במסגרת הלימודים ובאופן קבוע בפני קהל.

נעים מאוד להכיר

הנגנים המקצועיים שהפליאו בנגינתם באורטוריה תיאטרלית זו, שמצאה ביטוייה ב"קין", גרמו לנו הנאה גמורה. ניכר בכל רגע הדיוק בביצועיהם, בשילוב עם השירה והרקדנים. הבא נכיר אותם אחת אחד. יואב איילון – בס. הרפרטואר שלו ב"מיתר אופרה סטודיו", כולל את אלידורו בלה צ'נרנטולה (רוסיני), אבא טרולב בהולל (סטרווינסקי), לפורלו בדון ג'ובני (מוצרט). יואב אף ביצע את תפקיד אנטוניו בנישואי פיגרו (מוצרט) באופרה הישראלית ועוד. ענבל בריל – סופרן. הרפרטואר שלה ב"מיתר אופרה סטודיו", כולל את אן טרולב בהולל (סטרווינסקי), פמינה בחליל הקסם (מוצרט), האימא בהנזל וגרטל (הומפרדינק), טיסבה בלה צ'נרנטולה (רוסיני) ועוד. קסניה גלונטי – סופרן. הרפרטואר שלה ב"מיתר אופרה סטודיו", כולל את מלכת הלילה בחליל הקסם (מוצרט), פיית החול ופיית הטל בהנזל וגרטל (הומפרדינק), קלורינדה בלה צ'נרנטלה (רוסיני) ועוד. חן הולצמן – מצן סופרן. ב"מיתר אופרה סטודיו" חן תשיר את דונה אלווירה בדון ג'ובני (מוצרט). היא שרה את כרובינו בנישואי פיגרו (מוצרט), אורלובסקי בעטלף (י. שטראוס), נרון בהכתרתה של פופיאה (מונטוורדי) ועוד. אנטו טרוטוש – טנור. הרפרטואר שלו ב"מיתר אופרה סטודיו", כולל את טום רייקוול בהולל (סטרווינסקי), דון אוטביו בדון ג'ובני (מוצרט), טמינו בחליל הקסם, ועוד.

הפינאלה

כל זמן הקונצרט, ישבנו פעורי פה לראות את שילוש שלוש "וריאציות קין", שנשזרו ליצירה גדולה אחת בנגינה, בשירה ובתנועה. בפעם הראשונה שלאה ואני רואות שילוב נפלא המבוצע בתוכנית תזמורת הבארוק ירושלים. התיאום הנפלא הזה בין השלוש, גרמו לנו ולציבור כולו לעמוד כאחד ולמחוא כף ממושכות לפרופ' דוד שמר, מנהל ומנצח התזמורת, שעמד במשך כל הקונצרט על רגליו. הוא ניגן על הצ'מבלו ואף ניצח על התזמורת בחן ובהתלהבות של נער. למעשה, הוא הרוח החיה בכל אלה ומשתתפי "קין" הולכים בעקבותיו, "בכור הצעירים", במקצועיות ובשמחה. מחאנו כפיים גם לכל המשתתפים שעמדו והשתחוו לפנינו בחיוך של שביעות רצון, כשידיהם אוחזות בזרי הפרחים שקיבלו. אשרינו שזכינו! להתראות בקונצרטים הבאים!