דִּמְעוֹת שְׁנֵי נֵרוֹת הַשַּׁבָּת שָׁל אִמִּי זִכְרוֹנָה לִבְרָכָה שׁוֹטְטוּ יַחַד אִתָּה כֶּל הַשַּׁבָּת בְּבֵיתֵנוּ שַׁבָּת שְׁלוּבַת יָדַיִם עִם אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ הַמְּדַדֶּה בְּכָל עַצְבוּתוֹ כְּשֶׁעֵירוֹם שַׁלֶּכֶת וְעַרְפִלִּים דְּמוּעִים עוֹטְפִים אֶת אִמִּי וְאֶת אֱלוֹהֶיהָ הַמְּדַדֶּה לְיָדָהּ עַל קַבַּיִם פְּצוּעִים גַּם לְעֶבְרוֹ שֶׁל שָׁבוּעַ חָדָשׁ הַמַּמְתִּין לְהַפְצִיעַ שָׁבוּעַ בּוֹ תַּקְשִׁיב אִמִּי יוֹם יוֹם לְהוֹלֵם לִבּוֹ שֶׁל אֱלוֹהִים מְדַדֶּה וְהוּא רָק דָּבָר אֶחָד יָכוֹל לַעֲשׁות לְמַעַן אִמִּי - לִנְעוֹל בְּפָנֶיהָ אֶת כָּל הַנּוֹפִים - וְהוּא נָעַל אוֹתָם הֵיטֵב עַל בְּרִיחַ וּמַסְגֵּר. השיר נכתב בעקבות שוטטות בזיכרונות העבר על פני תמונות מילדותי בחדר הקטן, בו גרנו ברחוב נורדאו 29 בפתח תקוה, עת אבי היה חיל כשש שנים בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, ומספר שנים שהה בחזית המצרית.