שרת התחבורה מרב מיכאלי נבחרה מחדש לעמוד בראש מפלגת העבודה. ברכות. הישג. זהבה גלאון ויאיר גולן הם שני מתמודדים ראויים על ראשות מרצ. בהצלחה. גלאון הצהירה הערב בראיון עם אמנון ארמוביץ' בערוץ-12 כי פניה לאיחוד כוחות עם העבודה ברשימה משותפת בבחירות הקרובות. מיכאלי לא. אפשר להבין. כאשר אלוהים ברא את העולם הוא העניק לשמש וללבנה אור שוויוני. תהתה באוזניו הלבנה אם ייתכן ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד. אלוהים הבין. האם מיכאלי מבינה, שבפוליטיקה, לא כבעולם האורות, אפשר גם אפשר ששני מלכים יעשו שימוש בכתר אחד? ברור כי האפשרות האופטימלית הרצויה היא שהעבודה ומרצ יעברו כל אחת את משוכת אחוז החסימה בכוחות עצמה. אלא מה? יש יסוד לחשש בסבירות גבוהה שזה לא יקרה. אולי לאחת מהן יחסרו 1,274 קולות, ואולי 6,093, ובשל זוטי דברים וקולות שמיטת העבודה או מרצ מהכנסת הבאה תעביר את השלטון לידיו של בנימין נתניהו הרוכב על גב הנמר של איתמר בן-גביר. מיכאלי חייבת להביא זאת בחשבון. דווקא היא צריכה להיות רגישה למוסר ההשכל האנושי העולה מן האימרה כי "הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות". זאת ועוד, בגלל מצבן העדין של העבודה ומרצ הן יתמודדו ביניהן בשצף קצף במקום להשתתף בחזית אחידה נגד הסכנה הדיקטטורית שנושא בחובו המנהיג הנשקף מן התליון הבזוי, הלא הוא נתניהו. ההימור של מיכאלי אינו על עתיד העבודה ומרצ. הוא על גורל הדמוקרטיה הישראלית.