בכריכה האחורית נכתב: "ערד פתחה תקופה חדשה בתכנון האורבני הישראלי. לא עוד ערים כפריות מנותקות מסביבתן, אלא עיר המבקשת להתמודד עם האקלים ולהנכיח חוויה עירונית. לא עוד עיר חדשה המתבססת על עולים חדשים, אלא על עיר המבוססת על אוכלוסייה ותיקה ואידאליסטית. הניסיון התכנוני, המבני והאנושי של ערד, נידון בספר באמצעות מחקר תכנוני ואדריכלי היסטורי...". ספרה של האדריכלית הד"ר הדס שדר יצא במהדורה אלבומית, על נייר משובח, המכיל כ-180 עמודים וכשני שלישים מהספר כוללים צילומים בשחור לבן של האדריכלות הייחודית בערד וכן צילומי צבע הנותנים ביטוי לאזרחים החיים בעיר ולאומנותם. ד"ר שדר יזמה והפיקה את הספר, וחברו לה בעלי מקצועות נוספים שהקנו לו את צורתו הסופית שהינה כר פורה לתיאור וניתוח ניסיונות אורבניים ומבניים בנגב המרוחק. בספר שני חלקים: בחלק א' מציגה החוקרת את הרקע האידאולוגי-אדריכלי והוא כונה: "ערד: עירוניות מהוססת וחדשנית בין מקומיות לבינלאומיות". בין הפרקים נזכרות הערים החדשות שקמו באותה עת באירופה ובעיקר "הערים הקוויות". יתר על כן, החוקרת לא הסתפקה רק ברשימת מקורות אלא ראיינה קשת רחבה של אדריכלים ומהנדסים שנערכו בין השנים 2005 ועד 2017. החוקרת מציגה רשימת מקורות רחבה של עשרות מאמרים וספרים, בעברית ובאנגלית המאפשרים לקורא להרחיב נקודות מסוימות. חלק ב' (כחצי מהספר) כונה על-ידי החוקרת בשם: "אמנות" ובו ניתנו צילומי צבע ושחור לבן ורישומים של האזרחים החיים ויוצרים בערד ואת התרשמותם מהעיר, מהאדריכלות המיוחדת שבה ומנופי הנגב. חלק זה כולל את הסעיפים חומר; חיים; מפנטזיה עירונית לקצה העיר; אנשי הפטיו; תכנון הוק והמציאות של ערד; צללים ורשימת הצלמים והאומנים שתרמו למדור זה. לספר עצמו הקדימו מנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל עמרי שלמון ("ערד- תעוזה בלב המדבר") וראש עיריית ערד עו"ד ניסן בן-חמו ("ערד - עיר קהילה") דברי טעם.

על-מנת שהקורא יתרשם מהצעד המהפכני בערד, מביאה החוקרת בהקדמה קצרה את תפיסות התכנון העירוני של ראשית שנות החמישים. כך קובעת החוקרת כי בין 1948 - 1957 הוקמו על-ידי אגף התכנון ונבנו על-ידי אגף השיכון 38 ערים חדשות. הערים נבנו על בסיס יישובים ערביים שנעזבו או על בסיס מעברות, והתעסוקה בהן אמורה הייתה להתבסס על יישובים עירוניים חקלאיים וותיקים סמוכים. בלא להתחשב באופי השטח הן נבנו כערים "מרכזניות" כלומר: מרכז עירוני, מרכז מסחרי וסביב להם משטחי ירק וגינות ושכונות המגורים. לכל שכונה נבנו המוסדות ההכרחיים (טיפת חלב, מכולת, בית ספר ועוד) אך השכונות נותרו מנותקות. לדעתה, שני ערכים חשובים כמו הפרחת השממה ומיזוג הגלויות גולמו בתכנון המרכזני. המתכננים חשבו שהם בונים לעולים מסד מגורים מרווח וירוק ואילו העולים סבלו ממרחק מהמרכזים, מהאבק והשמש הקופחת ומהחשכה. לעולים שלא הזדהו כלל עם ערכים אלה משום היותם חדשים ולא דברו את השפה, נותרה רק תחושה של בדידות בשממה. באחד מהראיונות טענה ד"ר שדר שהערים נראו כמו אוסף של קיבוצים. לתיאור זה צירפה כאן שדר 3 תמונות המסבירות גרפית את טיעוניה: א. כרזה של מן העיר אל הכפר; ב. צילום של שכונה א' בבאר שבע בעת בנייתה וג. מפתה של שכונה א' בבאר שבע הטובלת בירק ושבילי נוי על-פי חזונו של האדריכל א' שרון, משנת 1951. הערים החדשות ספגו ביקורות קשות והצטיירו ככישלון. לדעת המבקרים אסור היה לבססן על אוכלוסיית עולים חדשים; על תעסוקה בלתי מספקת כמו עבודה כשכירים בחקלאות וגם הניסיון לצופפן לא פתר את הבעיה. המבקרים סימנו את בניית העיר בשלבים כגורם מרכזי לכישלון. כבר אז הוצע לבנות את העיר בצורה ליניארית והתקדמות בקפיצות מבלי להותיר מאחור שטחים עזובים. לקטע זה צירפה שדר שתי תמונות: גיוון בבניה בשכונה ד' תוך כדי התקדמות קווית ותמונה של מרכז עירוני שומם בלוד שנותר עזוב משום מרחקן של השכונות ומחסור בכוח קנייה של התושבים שאמור היה לתחזק את המרכז.

בשנת 1960 יזמה ממשלת ישראל את הקמת ערד שתאוכלס על-ידי בני הארץ, תתבסס על תעשיית מחצבי האזור ותמנע השתלטות בדואית על קרקעות הסביבה. המשימה הוטלה על לובה אליאב שריכז סביבו קבוצת מומחים בת 150 איש, שבנתה "מחנה קדמי", התגוררה בצריפים ולמדה מקרוב את הנוף והאקלים הערדי בקיץ ובחורף. כבר בתכנון "המחנה הקדמי" נוסו ערכים אדריכליים שיבואו לידי ביטוי בשנה שלאחר מכן עם בניית העיר כמו: הצללה, מסדרונות אוויר קרירים, תכנון קומפקטי, קווים ישרים ויצירת מיקרו אקלים. לקטע זה צירפה שדר כמה תמונות: מסדרון עץ במחנה הקדמי, חצר פנימית שלעתיד תהווה את הבסיס לבתי הפטיו ועוד. בדפים שהוקדשו לסעיף "לתכנן מקום", ציטטה שדר את דבריו של המתכנן הראשי אלכס שר (1962) שעיקרם היו - העדפה של בנייה קומפקטית, צמיחת העיר באופן מדורג וליניארי, ושמירת ערך מיזוג הגלויות באמצעות מפגש ("חיכוך") בין התושבים. העיר תוכננה ל-50 אלף איש כאשר 30 אלף אמורים היו לגור בליבת העיר. הבסיס להערכת מספר התושבים העתידי היה נעוץ בהנחה שבעתיד יבנו 6 שכונות בנות חמשת אלפים תושבים כל אחת. ליבת העיר צופפה ונראתה כמו "תכנון קסבאי". התכנון הפריד בין רחובות ההליכה, רחובות הנסיעה לכלי רכב ומפרצי החניונים מאחורי הבתים. מוסדות הציבור פוזרו לאורך הרחובות המובילים למרכז העירוני וסייעו לאזרחים להכיר זה את זה ולהידבר ביניהם. לקטע זה הוסיפה שדר 7 תמונות ורישומים בשחור לבן ובהם דגמים של שכונה, הליכה ברחובות העיר, עצי הנוי לאורך השדרה המרכזית ואת יסודות התכנון של שכונת "טללים". מהנדס העיר ערד, שר, טס לסקוטלנד במיוחד כדי לבחון את תכנונה של העיר קמברלונד (שבסופו של דבר לא נבנתה) ולהתאים את עקרונות התכנון שלה לערד הנבנית.

כדי להתמודד עם האקלים פותחו בשכונה הראשונה בתי הפטיו המאפשרים זרימת אוויר והצללה. בתי הפטיו כונו "בתי ערד". 10 תמונות ורישומים צורפו להסבר זה והם מחזקים את הגישה האדריכלית החדשה המתחשבת במשטר הרוחות, האבק, החום והמרחבים השוממים מסביב. מלבד בתי הפטיו צמח רעיון חדשני נוסף: "גני הבטון" שכללו מכלולים של הפתעות להורים ולילדים יצוקים מבטון חשוף ומוגנים מרוח ואבק. בקו הלינארי חל שינוי וככל שהוא התקדם לעבר המרכז נוספו בו בתים תלת וארבע קומות הבנויים לעבר הרחוב. שילוב זה יצר מסה של אזרחים הנעים ברחוב ביום ואחר-הצהריים. לסיכום פרק זה כתבה שדר: "יצירת קהילתיות באמצעות חיכוך אנושי הייתה מטרת התכנון הישראלי מאז קום המדינה". בערד חל מהפך, לא רק השכונה שועבדה לרעיון זה אלא העיר כולה. עיר הליכתית - כשהדגש הושם על הפגשת האזרחים לאורך הרחוב. בנוסף הציגה החוקרת את השאלות האם התכנון בערד שינה כיוון אידאולוגי בתחום בניית ערים חדשות בנגב וקליטת עולים בהשוואה לערי פיתוח אחרות וזרע את זרע העירוניות? בניגוד לערים הקודמות שהיוו את המשך ההתיישבות החקלאית בערד החלו לבצבץ צבעוניות, ריחות, חללים והפתעות. לדילמות אלה צירפה שדר 7 תמונות בשחור-לבן המדגימות את מרכיב "ההליכותית" בעיר.

עוד עולה מספרה שמתכנני ערד לא התכוונו לייצר "אנונימיות אינטימית" בעיר אלא דווקא "עירוניות" אם כי בשונה מערי הפיתוח של שנות החמישים. על העיר להיתפס כישות אחת לכידה וכך יש לתכננה. מבחינתה, התכנון של ערד אמור היה להשיג מטרות כמו מיזוג גלויות ויצירת בסיס קבוע לקהילתיות הזורמת ומתחככת במישור ליניארי מבתי העיר אל המרכז העירוני וחזרה. שדר הציגה בשולי קטע זה מסמך גראפי מרתק תחת הכותרת: "אופציות לתכנון שכונות בערד" הלקוח ממחקר משנת 1968 שנעשה עבור משרד השיכון. עם כל הרצון לעצב דרך חדשה, הושפעו המתכננים הישראלים מהחשיבה הבינלאומית האדריכלית של אמצע שנות השישים ("הערים הקוויות החדשות") שתוכננו והוקמו באותה עת בבריטניה, ספרד ברית המועצות יפן וצרפת. מוזכרת השפעתו של האדריכל פטריק אברקרומבי שתכנן את העיר הבריטית החדשה הארלו בשנת 1947 שהייתה לדעת החוקרת תקדים פיזי מוחשי לתכנון הערים החדשות בישראל. יתר על כן האדריכל הבריטי הוזמן על-ידי בן-גוריון לחוות דעתו על תוכניותיה של ישראל לערים החדשות והוא שיבחן. החוקרת אף הציגה שתי סכמות המדגימות היטב את העקרון המחולל של העיר הוק, שבאחת רואים "עיר מרכזנית" המכילה גנים בתוכה והשנייה, עיר קווית, שלכאורה היא עיר בתוך גן. הדמיון בין תכנונה של הוק לתכנון של ערד היה ברור. עקב הרצון לא להתפרס יתר על המידה ולהישאר צמודים לניסיון ולקחו בערד, נפסח על פרקים מרתקים של שדר, בהם באמצעות שרטוטים וצילומים היא מנתחת את אופיין של הערים הקוויות כפי שהוזכרו לעיל (פרקים 7 - 12) ונחזור לפרק 13 הבוחן את התהליכים ששחקו את הרעיון האוטופי של ערד, עיר עוצמתית-קווית במדבר.

בפרק 13 מתארת החוקרת את החלום ושברו. במקום הקו הליניארי החלו להבנות שכונות היקפיות של בתים פרטיים וחזרה לדגם הישן של ערי הפיתוח. התאור כולל התפוגגות של הרוח החלוצית והאידאולוגיה והסכמה למשיכת מתיישבים בדרך של הבטחה "לבית פרטי" על מגרש חינם. תוכנית המשך התכנון של העיר משנת 1982 מוכיחה כי נזנח הפיתוח הליניארי והוכפל החלק המרכזי ללא המרכז העירוני. בשנת 2003 נזנח רעיון הליניאריות והועדף רעיון פיתוח ערד כעיר רשת. במצורף לקטע זה הוצג מצד אחד כרוז של חברת שיכון ופיתוח לישראל על מגרש חינם בערד לבונה ביתך בעיר. בצדו השני של הטקסט הציגה שדר שתי תוכניות מתאר חדשות לערד משנות השמונים ומהעשור הראשון של שנות האלפיים המוכיחים את זניחת המשך הפיתוח הליניארי.

בעשרים השנים הראשונות התפתחה ערד בכיוון שתוכנן מראש. ועדת קבלה מיינה את התושבים, הועדפו צעירים בני הארץ, בעלי מקצוע ומשפחות, הוקמה תעשיית מחצבים וההנהגה המקומית המשיכה להוביל את העיר כאיכותית, ללא מקרי סעד ובקבלת תושבים הרואים בנגב את ביתם. לאחר המהפך ובראשית שנות השמונים השתנה קו הפיתוח בעיר. ההתיישבות ביהודה ושומרון הועדפה והמשטר הכלכלי החדש היו לגורמים שעצרו את התפתחות העיר על-פי התכנון המקורי. קבוצות עולים חדשים, חסידי גור ואזרחים אחרים, ללא התחייבות לערכי העיר, נקלטו במקום והמתח החברתי עלה. החוקרת לא עצרה בשנים אלה והמשיכה לסקור את גורלה של העיר בפרקים נוספים: ניסיון המשכי, עיר אינטימית, ועיר עתידית עליהם לא נדון כאן. צילום אויר משנת 2005 שהביאה ד"ר שדר בעמ' 51 מוכיח מעל כל ספק שהעיר ערד בת 27 אלף תושבים באותה שנה, אכן פסקה מלהתפתח באופן קווי והמשיכה להבנות בסגנון המוכר של עיירות הנגב.

לא מתפקידנו לקבוע האם ד"ר שדר ענתה על השאלות והדילמות שהוצגו בראשית המחקר. אנו יכולים רק לקבוע כי היא היטיבה לתאר את המבט התכנוני החדשני לגבי עיר במדבר שהתעצב בראשית שנות השישים ומצא את ביטוייו בערד. הנקודות החשובות בעשורי הבנייה של העיר כמו עיר ליניארית, בתי הפטיו, עיר הליכתית, השמירה על תנועת האויר וההצלה בתכנון ייחודי, סימנים להשפעת הערים החדשות שקמו באותה תקופה בעיקר באירופה, הקשר בין האזרחים וליבת העיר, שמירה על מיזוג גלויות באמצעות הגברת "החיכוך" בין התושבים והקמת מחנה קדמי לתכנון בשטח - כל אלה מלווים במפות, בצילומים מרהיבים וקטעים מראיונות עם אדריכלים - מבהירים היטב לקורא את "החלום ושברו". לגבי המשך תכנונה של העיר לשנים הבאות מציגה ד"ר שדר את אחת התוכניות שהתגבשה במועצת העיר והמדגישה את הצורך בחיזוק העוגן התיירותי, חיזוק ליבת העיר וזאת תוך שמירה על ערכים אדריכליים-מרקמיים הפזורים בעיר כדוגמת מבני הפטיו ועוד. אין ספק, בביקור הבא שלכם בערד - תגלו בשנית את האלמנטים האדריכליים שאפיינו את "העיר הליניארית" והנאתכם מספר-התערוכה ומביקור חוזר בעיר תהיה שלמה.