יאיר לפיד ובני גנץ ואביב כוכבי ונפתלי בנט, ונושאים עימם באחריות ובמחמאות כל שרי הממשלה, ניהלו את מבצע "עלות השחר" למופת. בלי היהירות של בנימין נתניהו ובלי התבהלה שלו, לעילא ולעילא. נכון כותבת היום סימה קדמון בידיעות אחרונות כי הצלחת מבצע צבאי אינה מותנית בהצבת גנרל בראש הממשלה.
על פעילותו הלוחמנית של דוד בן-גוריון יודעת ההיסטוריה לספר כי בהיותו בסג'רה (אילניה) רכב על חמור והחזיק בכלי נשק, ובמלחמת העולם הראשונה ארגן כראוי גדוד של חיילים יהודיים באמריקה להילחם בארץ-ישראל, כפי שעשה זאב ז'בוטינסקי. ובן גוריון עמד בראש הקשה במערכות ישראל הלא היא מלחמת השחרור, ובמוצלחת שבהן - מבצע סיני. יאיר לפיד הוא השני בתור.
על מה השבח? כמובן על התוצאה. אך לא במקום הראשון. השבח הוא קודם כל על הרצינות. על מימוש הכלל של "סוף מעשה - במחשבה תחילה". לא כמו אהוד אולמרט שנגרר למלחמת לבנון השנייה ברשלנות, וזה היה נותר נכון גם אילו התוצאות היו מוצלחות יותר.
איני רוצה לציין כי אחת המסקנות מן השחר העולה היא שצריך להרחיק את בנימין נתניהו מן השלטון. כי אין צורך במבצע צבאי כדי להגיע למסקנה מובנת מאליה זו. עם פנים לעתיד, מה יש לשקול עתה?
- ברמה המדינית-טקטית: אכן לקלס ולהלל ולשבח את חיל-האוויר בעזה ואת לוחמי צה"ל ומג"ב והשב"כ המכים בג'יהאד האיסלאמי בשכם ובג'נין. לחגוג ניצחון, אך לא לרקוד על הדם ולא להשפיל. הידד לחיל-האוויר שחיסל את תייסיר ג'עברי, אך הפרסום המכניס אצבע לעין על מהות הפצצה אשר פגעה בו מיותר. זה לא אנחנו. "בנפול אויבך אל תשמח". אני לא כזה צדיק, במילון שלי בנפול אויבך שמח, אבל תכלא את הצחוק בבטן. ברכות ועידוד גם על חיסול המחבל היהיר איברהים אל נאבולסי בשכם. צל"ש ללוחמים. ראוי לחגוג, אבל זה נעשה עתה ברשתות בהגזמה. זה לא אנחנו. לא מה שאנו צריכים להיות למרות שהציבור צמא לעודפי מידע אלה. מיכה הנביא כבר סיפק לבית הספר הריאלי בחיפה - מעוז לביטחוניזם - את הסיסמה: "והצנע לכת".
- עתה, משהממשלה דחתה בתבונה את דרישות הג'יהאד האיסלאמי וממשיכה ללחום בו בשכם, אני בדעה שיש לשמור איזושהי מחווה למצרים. בשרשור זה יגיע גם לג'יהאד האיסלאמי. אין צורך, אבל כדאי. האופוזיציה תסתער על הממשלה, והימים ימי בחירות, ובכל זאת כדאי להניח בכספת המדינית משהו שנועד למחווה ישראלית שאינה משמעותית מבחינתנו, אבל יכולה להקל עליהם להסביר בציבורם מדוע נסוגו בלי לקבל דבר.
- ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי הקדים את זמנו והציע לראות בחמאס בר-שיח מדיני עם ישראל. עתה הגיע זמנו. בסופו של יום נעשה או לא הסכם עם הגורם הפלשתיני שהם רואים בו את נציגם הלגיטימי. אך אין טעם להתעלם ממנו. חובה להתבונן גם אל האופק הרחוק.
תזכורת: זהבה גלאון ומוסי רז ממרצ - טרם התייחסם לשאלתי אם המבצע הצבאי "עלות השחר" היה מוצדק ומוצלח. נאלמתם? נעלמתם?