עוד אחת שנפלטה מהרשימה, והגיעה למקום 48 הלא-ריאלי, היא קרן ברק. ברק היא ח"כית חרוצה. היא פעלה רבות עבור ציבור העצמאים וגילתה פעילות יתר בנושאים חברתיים. גם עמדותיה בנושאים הלאומיים לא עמדו לזכותה, לאחר שהוצא עליה חוזה מצד קואליציית ארגוני המשפחה והזהות היהודית, שהזהירה מפני עמדותיה הפרוגרסיביות שלדבריהם פוגעות במוסד המשפחה ובצה"ל. החסרתה של ברק מרשימת הליכוד היא קריאת כיוון לכך שהתנועה הולכת ונהיית יותר מסורתית. מי שדווקא הצליחה להשתחל למקום 25, במשבצת אישה חדשה, היא טלי גוטליב. גוטליב, עורכת דין חריפה ונחשבת שנחלצה להגנת נתניהו בכלי התקשורת, השמיעה גם כן עמדות חילוניות רדיקליות. היא אומנם לא הופיעה ברשימת המומלצים של הליכודניקים החדשים, שאולי היו משנים את דעתם אם היו רואים את הרשומה בפייסבוק, שבה כתבה בין היתר: "לא רוצה שאיזה רב יגיד לי שאני ׳מותרת לכל אדם׳. לא רוצה שאיזה רב יגיד לי לשים גט בבית השחי וללכת שלושה צעדים אחורה. לא רוצה להתלבש בצניעות רק כדי שיכריזו עלי 3 דיינים שאני גרושה. ולא, זה ממש לא כי אני רוצה להשאר נשואה למי שביקש להיפרד ממני. ממש לא!! זה בגלל שאני חילונית!! חילונית מאידיאל. חילונית שלא מאמינה בשום אלמנט דתי. חילונית שנחרדת מדרך קבלת גט במדינה שאמורה לאפשר לי להתגרש כרצוני. "וזה לא רק גירושים. אני מסרבת להיקבר עירומה תחת טלית, מסרבת שיבחנו את גופי ׳ויטהרו׳ אותו. אני רוצה להיקבר בארון. זו זכותי. אני רוצה ללכת לכותל. כן הקיר הזה שהוא שריד היסטורי גם שלי בלי שירדפו אחריי ויכריחו אותי לשים מפית על הראש ומפית על הרגליים, ואם אסרב חלילה יגיע אלי במהירות משמר הצניעות של הכנסת. אני רוצה שכל אדם שמתחבר ליהדות יוכל להתגייר בלי להתחפש לאדם דתי...יש זרם כזה. חילוני. שרוצה להיות חילוני. לא שומר מסורת. חילוני. אני אהיה מותרת למי שארצה לא כי איזה רב יגיד לי מה מותר לי או מה אסור. בשביל זה יש לי מצפון שהוא יותר מכל תורה עבורי". מצביעי הליכוד כנראה טרם התוודעו לצד הזה של גוטליב, ונראה כי זה רק עניין של זמן עד לפיצוץ הקרוב בינה לבין שותפיה הפוליטיים לכנסת הבאה.

אורי מקלב מיהדות התורה ענה לשאלתו של יובל קרני בידיעות אחרונות כי הוא מתנגד לשילוב נשים בפוליטיקה, אך מסכים לשילובן בדירקטוריונים, בוועדות ובתפקידים שונים. די היה בכך כדי להקפיץ את הפיוזים של יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו, שמיד תקפה: "עוד מעט הם יגידו שאישה לא צריכה לחשוב לבד, אסור לה לתת דעה, להסתובב במרחב הציבורי, לנהוג על רכב או להצביע בבחירות - בקצב הזה מדינת טליבאן מעבר לפינה. אלו השותפים הטבעיים של נתניהו לשם הם חותרים וזה מה שיקרה אם הם יחזרו לשלטון". מקלב יכול לנפנף בסגנונה המשתלח והמתלהם של מלינובסקי, ולהראות הוכחה חיה לצדקת דבריו על כך שנשים מתחספסות כתוצאה מעיסוק בפוליטיקה וכי "פוליטיקה אינה המקום היפה והטוב שאישה צריכה להיות בו". אבל בעוד שמניעיו של מקלב הם דתיים צניעותיים, יש לתהות מה הם מניעיו של אביגדור ליברמן בכל הקשור לשיבוץ נשים ברשימת ישראל ביתנו לכנסת. בכנסת היוצאת היו לו ברשימה ארבע נשים - מלינובסקי, לימור מגן תלם, אלינה ברדץ יאלוב ושרון רופא אופיר, אך השלוש האחרונות הן בכלל ח"כיות נורבגיות, ואם ישראל ביתנו לא הייתה נכנסת לקואליציה - הייתה למפלגה רק ח"כית אחת מבין שבעה, מלינובסקי. גם מלינובסקי עצמה שובצה במקום 5 ברשימה, כך שאם הייתה מקבלת ישראל ביתנו רק ארבעה ושבים, היא הייתה הפכת למפלגה על טהרת הגבריות - ממש כמו יהדות התורה, רחמנא לצלן.

שבועיים לפני המקדימות התפטר גדי יברקן מהכנסת, על-מנת שיוכל להתמודד על משבצת העולים בליכוד. הוא הפסיד ארבעה חודשי שכר של חבר כנסת, נשללה ממנו הזכות לקבל 320 אלף שקל לצורכי ההתמודדות בבחירות המקדימות, ובסופו של דבר נדחק למקום 42 הלא-ריאלי. אכל את הדג המסריח, קיבל מלקות וגם גורש מהעיר.

סקר הבחירות האחרון נותן לרשימת הבית היהודי 0.3% בלבד, הרבה מתחת לאחוז החסימה. כאשר נשאל על ההבדלים שבין מפלגתו למפלגת ציונות הדתית, שרטט ראש הרשימה, יוסי ברודני, בקווים כלליים את ההבדל: "אנחנו באים מתוך גישה שהיא מחברת, מאחדת מלכדת. שיטה שבאה ואומרת שאנחנו יודעים גם לפתוח דף גמרא וגם להיות מעורבים בתרבות, להיות חלק מהחברה הישראלית". מי שחידד את הבדלי הגישות, מבלי להזכיר את הבית היהודי, היה הרב צבי טאו, נשיא ישיבת הר המור ומעורכי כתביו של הרב קוק ומפיצי משנתו. מול קהל של כ-3,000 פעילי מפלגת נעם וכ-300 רבנים, נשא מנהיגה הרוחני נאום בוועידת מפלגת נעם בירושלים והתכתב עם דעה זו, בין היתר: "התרבות הפוסטמודרנית עוסקת במיוחד בטשטוש מוסד המשפחה והזהות האישית של האדם ובהרס התפיסות הבסיסיות והיסודיות של האנושות, של הישרות הטבעית ושל המוסר, ובכך היא מעמידה את כלל התרבות האנושית על סף התהום בכל התחומים. הדבר נעשה ע"י מערכת פקידות שהורסת במוקדים של עיצוב דעת הקהל, באמצעות משרד החינוך, אמצעי התקשורת, משרד המשפטים והצבא באופן סמוי ומתוחכם במטרה להרעיל את החברה בדעותה הרסניות. "עלינו להיות מלאים באהבה ובאמונה...אך עם זאת כיום לנוכח חריפות הדברים הבאים לבלע את כל הקדוש והיקר לנו, אין די ללמד אמונה ולחנך לאהבה אלא חובה להשמיע ביקורת, להאיר את הדרוש תיקון ולתקן בנחישות לתקן את אשר עיוותו. כאשר ישנה סכנה צריך להציל ממנה. "לנצח ולהילחם בזרמים של העת החדשה, אי-אפשר רק עם תום ואהבה, אלא יש להכיר היטב את הזרמים הללו, להיות מודעים לרעל ולמכשול המסתתרים בהם, ולדעת שאף שהם עטופים בדרכי משיכה ופיתוי מתוחכמות סכנתם רבה מאוד...הספקנות הזאת הולכת וגואה, כאשר ישנו ממשל רגרסיבי של חילול השם נורא, שיחד עם אויבי ישראל פועל לפגיעה ביהדותה של מדינתנו, שהיא ציפור נפשה".