בעוד חודשים ספורים אסיים 7 שנים פוריות של מתן שירות בתחום הקשר עם העיתונות למועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. במהלך פעילותי נחשפתי לעשייה מרשימה של הנחלת ההיסטוריה הישראלית לציבור בכלל ולדור הצעיר בפרט. במסגרת פרידתי הפורמלית מעשיית המועצה ביקרתי בקבוץ צפוני, איילת השחר, המהווה עבורי דוגמה ומופת לעבודת שימור. לא רק בגלל הסנדלריה שבה מייצרים היום נעלים בכלים של פעם (שעליה כתבתי כבר באתר זה) אלא גם במתחם החדרים של האירוח הכפרי שבו ידעו בקבוץ לספר את סיפור ההיסטוריה המפוארת של בוני הקיבוץ באמצעות קריאת חדרי האירוח בשמות שונים הקשורים להקמת הקבוץ. אז כמובן שיש בניין הסנדלריה. קיים בניין האסם, קיים בית הגמדים שבכניסה עמדה עמדת חביות להגנה על המתיישבים באותה עת. כל חדר והסיפור שלו לצידו. אני למשל לנתי בבית הפרסה: מבני הפרסה הם קבוצה של 10 מבנים שהוקמו, בראשית ימיו של הקיבוץ בצורת פרסה. מבנים אלו היו מבני הקבע הראשונים של הקיבוץ ושימשו בתחילה למגורים ובהמשך נפתחו במקום בתי מלאכה שונים. פלח היסטורי יש גם במפיות השולחן בחדר האוכל שעליהן מאוריים בתי הקיבוץ על סמליהם ההיסטוריים. בקיצור, איילת השחר היא דוגמה ומופת לכיבוד המורשת כאשר תרומתה של המועצה לשימור אתרי מורשת ניכרת בכל פינה באירוח הכפרי במקום.