ד"ר יפעת שאשא-ביטון, שרת החינוך של מדינת ישראל במשך 15 החודשים האחרונים, היא בעלת נתוני השכלה מתאימים לתפקידה, בניגוד לרבים מבין שרי החינוך בעבר. אבל, מסתבר שנתונים אלה אינם מספיקים כדי למלא את התפקיד בצורה ההולמת את צרכי השעה. בעיצומו של משבר הקורונה היא התנהגה כאילו הנחיות משרד הבריאות בעניין המגיפה אינן מחייבות את משרד החינוך, וכך קיבלו התלמידים, והמורים, דוגמה שלילית בהלכות כיבוד החוק וההנחיות. ולאחרונה, בעיצומו של המשבר אשר סיכן את פתיחת שנת הלימודים תשפ"ג, היא התנהגה כאילו הייתה נציגת האיגוד המקצועי של המורים, מעין מהדורה חיוורת של יפה בן-דויד, ולא כמי שהתמנתה לכהן כשרה הממונה על מערכת החינוך. לחלל שהותירה השרה נכנס שר האוצר, אשר נציגיו ניהלו משא-ומתן עם ארגוני המורים, והם מי שגם ביקשו להפעיל את מערכת החינוך באמצעות צווים. אבל, בין לבין חשוב לזכור את הנזק האדיר שאותה שרה גרמה לתכנים הנלמדים במערכת החינוך. הכוונה ל"רפורמה" שהיא מבקשת להנהיג בבחינות הבגרות, שעיקרה חלוקת מקצועות הבגרות לשתי רמות: · רמה-על, רמה מכובדת ויוקרתית, שבראשה נכללים המקצועות מתימטיקה ואנגלית, ושמקצועות עליונים אלה מחייבים בחינת בגרות חיצונית. · רמה משנית, שבה נכללים בין השאר לימודי תנ"ך ועברית, ושמקצועות משניים אלה יכולים להסתפק במושג הערטילאי "עבודת חקר", יצור שאיש אינו יודע מה טיבו. עם כל הכבוד למתימטיקה, וכאיש מדעי הטבע בהשכלתו, נראה לי שלמתימטיקה מיוחסת חשיבות רבה מדי גם כיום, קל וחומר אם שרת החינוך הנוכחית תמשיך חלילה בתפקידה גם אחרי הבחירות ותפעל ליישום תוכניתה. עם כל הכבוד למתימטיקה, וכמי שאורח חייו הוא חילוני, נראה לי שיש להעמיק ולהרחיב את לימודי התנ"ך, ולשלבם עם לימודי העברית, ההיסטוריה והגאוגרפיה של ארץ ישראל. אין מדובר ב-"הדתה" (מי המציא קשקוש זה?!), והתנ"ך איננו של "הדתיים". התנ"ך הוא הבסיס לתרבות שלנו כעם, ובלי להכירו ולהוקירו אנו צפויים לניתוק מהשורשים ולהתבוללות בארצנו, כאשר הלעז יכה בכל חלקה טובה, וצעירינו ירוצו אחרי דרכונים גרמניים (!), פורטוגליים, רומניים ואחרים. עם כל הכבוד לשפה האנגלית ולחיוניותה, היא אינה יכולה להיות חשובה יותר משפת האם של ילדי ישראל, השפה העברית. למעשה, בוגרי מערכת החינוך אמורים לשלוט ב-3 שפות חובה בתום 12 שנות לימוד: עברית, אנגלית וערבית. שני תנאים לכך: · התחלת לימודי 3 השפות בשלב מוקדם ככל האפשר, ובהיקף משמעותי ומחייב. · הפסקת הפיזור לכל מיני שפות שאינן נמנות על השפות הנ"ל: צרפתית, ספרדית, סינית, יידיש ועוד ועוד. תוכניתה של שרת החינוך היא מרשם לגידול בורים. משמעותה היא אי-הבנת החשיבות של מקצועות הליבה החיוניים, תנ"ך ועברית. עם מנהיגות ראויה באמת, מערכת החינוך הייתה יכולה למלא את ייעודה.