רק 11 או 12 רשימות לכל היותר, מתוך 40 רשימות, יצליחו לעבור את אחוז החסימה. במשך שבועות אחדים ניחשף לתעמולת בחירות של כל מיני רשימות קקיוניות. קוראים לזה חגיגת דמוקרטיה, אך הבדיחה כאן היא על חשבוננו. מדוע צריכה מדינת ישראל להחשף לכל הזוי שמקים מפלגה. הדבר הזה מגיע על חשבון זמן שידור יקר וגם גוזל ממדינה עלויות שונות בהן הדפסת מיליוני פתקי הצבעה. איני בעד הגבלת התמודדות בבחירות על אותן מפלגות קטנות, אך משוכת הכניסה צריכה להיות גבוהה יותר לגבי חלקן. כבר היום קובע החוק כי אין חובה לפרסם בסקרים מפלגה שקיבלה פחות מ-1% מקולות הבוחרים. לכן יש להחיל בהתאמה את הרף האמור על כל רשימה שהתמודדה וקיבלה פחות מ-1% מקולות המצביעים. רשימה שכזו לא תוכל להתמודד בפרק זמן של פחות מ-4 שנים מיום הבחירות שבו הפסידה. אם כעבור 4 שנים תכריז על רצונה להתמודד, הדבר יהיה כרוך מראש בהתניה לפיה אם לא תקבל תמיכה של אחוז אחד לפחות - תחויב לשאת בכל ההוצאית, לרבות עלות הדפסת פתקי ההצבעה וזמן השידור ברדיו ובטלוויזיה. כלומר, יהיה על רשימה זו לשלם עבור הזכיין עבור זמן הפרסומות שהפסיד בגללה. כמובן, יש למנוע מצבים של אותה גברת בשינוי אדרת. כלומר שיגיש את מועמדותו שנית לאחר שנכשל בפעם הראשונה, לא ישנה את שם המפלגה, יחליף מי מאנשיה ואפילו לא לאפשר לו להיות מועמד מטעם מפלגה אחרת. יש גבול ליכולת ההכלה שלנו, במיוחד כאשר אנחנו מוציאים על הגחמות הללו מיליונים מכספי משלם המיסים.