את הספר המקסים, המיוחד והמעוצב בצורה מאופקת אך צועקת קיבלתי ישירות מהוצאת רות. הוא חיכה לי בתוך נייר עטיפה מיוחד וליוותה אותו גלויה המספרת על ההוצאה. פייר? ישר התאהבתי. כמו שהתאהבתי בשפית. זהו רומן צרפתי וחצוף על שפית מחוננת השונאת פרסום, תהילה, יוקרה ושררה. היא דמות מהעולם הישן, נולדה למשפחה ענייה ומרובת ילדים בעיירה סנט-באזיי שבדרום צרפת, שהוריה שלחו אותה לעבוד בביתם של בני זוג אמידים בכדי לעזור בפרנסת המשפחה. היא בעלת כישרון יוצא דופן למתכונים, רכיבים וצבעים, ומצליחה לצוד טעמים וניחוחות חמקמקים. כעבור זמן מה היא מצליחה לפתוח בקריירה עשירה ורבת תהפוכות, ויולדת בת, שאיך לומר בעדינות, רחוקה ממנה שנות אור. והסיפור, הוא מובא בגוף שלישי ומתאר חיי יצירה והתמסרות טוטאלית ממי ששימש במשך שנים רבות העוזר שלה במטבח; מספר החנוק מאהבה המגיש לנו את דמותה ברגישות עמוקה ומצליח לטוות סיפור חיים מורכב של מורתו ומושא הערצתו. "היא הייתה פיקחית כמו שד, ומלבד זאת אין צורך להיות פיקחית כפי שהייתה כדי להצליח במקצוע. היא אהבה שאנשים שוגים לגביה. היא שנאה שמתקרבים אליה, שתוהים על קנקנה, שנאה את הסיכון שבחשיפה. לא, מעולם לא היה לה איש סוד לפניי, היא סלדה מזה יותר מדי (עמ' שמונה)". הוא אהב אותה יותר מדי. היא לא אהבה אנשים ולא אהבה מחמאות. היא אהבה לעבוד. היא הבינה תחושות לעומק, ואהבה במיוחד סועדים ששימחו אותה. היא התייגעה מדי יום והיא חיה את זה. הבישול היה עמוק בתוך נשמתה. המטבח היה אוויר ומזור לנפשה. וגם הוא, איש סודה. הברכות והמתקפות מצד הסועדים הסבו לה אי-נחת תמידית, והיא תמיד הגיבה בשתיקה. ולו היא אמרה: "כמה שהם טיפשים (עמ' שתים-עשרה)". היא גם טענה שאינה מבינה שליש ממה שכותבים על המטבח שלה, ואולי חשבו שהיא רפת שכל (היא ממש לא). היא פשוט הייתה נפש חופשיה; בגישה שלה למטבח, בגישה שלה לסועדים ובגישה שלה לעוזר שלה. באופיה היא הייתה דייקנית וקשוחה, לא ניסתה למצוא חן ורק רצתה להיות שקופה. לעבור דרך הסועדים כך שלא יראו אותה, ושיתמוגגו בינם לבין עצמם על מנותיה. היא אהבה את חזות השפית, אך רק בינה לבין עצמה. רק בעוזר שלה, למעשה, הביטה ברוך. היא גם הייתה מאוד שאפתנית ורצתה להיות מי שהיא. בדרכה שלה. רצתה להישאר בתודעת הסועדים, אך גם להיות מודעת לעצמה. "היא לא הסתתרה, גם אם לא אהבה להיראות (עמ' שלוש-עשרה)." היא הייתה שם. דיברה עם מי שצריך, הצטלמה עם מי שצריך (כשהתפרסמה) ודבקה במי שהיא. היא הייתה מסתורית ולעיתים חידתית.

בין השורות

למעשה, הספר מתחיל מההווה. נדיאיי מתארת לקורא את פרטיה של השפית בפירוט עמוק, כזה הנכנס לתודעתה ומדבר אותה. למרות שהסיפור מובא בגוף שלישי, ניתן להרגיש כי דמותה חודרת לעצמות. ישנה הרגשה שהקורא הוא השואל את השאלות המסתתרות בתוך הטקסט, ומתחיל אט אט לקלף את דמותה. זוהי דמות לא קלה; מלאה בשכבות ותהיות. הספר עצמו אינו בנוי מפרקים, ומזמן קריאה קשובה, היות שיש כאן שתי תודעות המעורבות אחת בשנייה: תודעת המספר, העוזר, הנכנס לתוך תודעתה של הבוסית שלו, מורתו, המהווה אישה קרה וקשוחה ובעלת אישיות מיוחדת ומרובדת. היא זו שהביאה אותו למקום בו הוא נמצא כיום. נדיאיי מתארת את דמותה של השפית כך שמתוודעים בד-בבד לקריירה שלה ולתהפוכות ולנפילות בחייה. הקורא מצליח לגלות את הנדבכים הרכים באישיותה הקשה, הלא פשוטה, ובעברה- שמסביר את ההווה. זוהי אישה יצרית, יצירתית וטוטאלית לעשייתה. לא נותנת לדבר לעצור אותה ולעבר להתל בה. היא נחושה למצוא את הדרך, והמספר מתווה את חייה, באהבה ובחנק. המספר מצליח ללכוד את טיבה האמתי, המובא בין השורות. ועל כן צריך לקרוא את הספר במנות בכדי להבין את הדמות המופיעה כאן. עוד מדפיו הראשונים ברור כי מדובר באישה מסובכת, כזו המלאה ב"שגעונות של שפים", אישה החיה בשביל הקריירה שלה וההגשמה העצמית, שאולי, עליה, משלמת מחיר כלשהו. היא ללא קשרים חברתיים, היא חבויה בתוך עצמה ומסתתרת בין המתכונים, הריחות והתבשילים. קריאה בספר עושה חשק לאוכל טוב. נדיאיי מצליחה להכניס לפרטי פרטים גם של המזון, ובדמותה ובסביבתה החיצונית, בהיסטוריה שלה, ובעבר, המכה, המצליח לעגן את ההווה שלה, את מי שהיא רוצה להיות. היא כמעט גיבורה בעל כורחה, והיא כל העת נחבאת ונחשפת ומציגה בכך את שבריריותה, שיש לפתח מהמעטפת הקשוחה המוצגת לקורא. למעשה, בכך נדיאיי משחקת עם דמיון הקורא, עם רבדי התודעה השונים ומחזקת את הסמוי שבטקסט. מארי נדיאיי נולדה בצרפת ב-1967 לאב סנגלי ולאם צרפתייה. היא נוהגת לכתוב על נשים חזקות שהצליחו, כנגד כל הסיכויים, לטרוף את העולם. ולכן, כתיבתה חדה וחותכת ומלאה ברגש. אין זה ספר קל לקריאה, אך הוא מצליח להעביר ביקורת על מעמדות, על תרבות הנהנתנות ויוצרת את המרחב הנכון בין דמותה של השפית היכולה להיות שקופה כרצונה. זהו ספר מלא בריח נפלא ובקסם. והוא בעיקר מציג את הנרטיב של להיות מי שאתה. לא משנה מה אחרים יגידו.