השואה, האסון האנושי החמור בכל הזמנים, רצח שיטתי ומתוכנן של העם היהודי, אמורה להישאר בזיכרון כעדות נצח למען לא תחזור לעולם. במדינות רבות ברחבי העולם, השואה נלמדת בבתי הספר כחלק מתוכניות הלימודים, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה מצוין בטקסים מיוחדים במדינות רבות בעולם, מדינות רבות חוקקו חוקים בנושא התבטאויות נגד הכחשת השואה וזילותה. במדינת ישראל, מדינתו של העם שהשואה היא אירוע מכונן בתקומתו. השיח סביב נושא השואה מורכב במיוחד, משימוש בשואה כחלק משיח מוזיל של פוליטיקאים ועד להטלת ספק של פוסט ציונים מקומיים. כמו השימוש של חרדים קיצוניים המכנים את כוחות הביטחון בכינויים נאצים וחלק מהציבור הערבי הישראלי מכחיש השואה. השימוש בשואה ומראותיה על-ידי פוליטיקאים לא נולד במוחו של אביגדור ליברמן. מאז דוד בן-גוריון ועד יאיר לפיד, כמעט כולם "סחרו" פוליטית בשואה. היו מי שגייסו את השואה לאיחוד העם, היו שגייסו את השואה למאבק עולמי למען מדינת ישראל, אירן ועוד, והיו וישנם מי שמגייסים את השואה להתנגח בפוליטיקאים. באחד מסרטוני התעמולה האחרונים של אביגדור ליברמן, נודף ניחוח של תעמולה אנטישמית. רב המושך בחוטים של תיאטרון בובות את בנימין נתניהו, כמו בימי הסופה והסער, ימי האפלה. "רק ליברמן שומר על המדינה מפני הביבי", ומי ישמור על האזרחים מפני ההסתה של ליברמן? אביגדור ליברמן, השר המומחה בהובלת חרדים במריצת למזבלה, מאבחן מדופלם של זיהוי חלאות המין האנושי, מגלה הבנה במכונת ציאניד, מגביר את להבות השנאה כנגד חלקים בחברה הישראלית, ככל שמתקרבים לבחירות וליברמן חש לחוץ מאחוזי התמיכה בו, ההתבטאויות מחריפות והופכות לבלתי נסבלות ובלתי נסלחות. "השיטות של נתניהו הן כמו של גבלס וסטאלין". שר התעמולה ורוצח ההמונים גויסו הפעם על-ידי ליברמן, כשאתה בטוח שמולך מפעיל מכונת הרעל וכוחות האופל, אתה מאבד את שיקול דעתך, את הבלמים ויש שיאבחנו אף את האיזונים. כשאתה מרגיש בטוח, מוגן, מאותרג על-ידי האליטה שראתה בך את גדול המושחתים בפוליטיקה הישראלית מיום עומדה על בימת ההיסטוריה, מרגיש בטוח בלטיפות התקשורת על כל אגפיה, בשתיקה הרועמת של הנאורים, הטהרנים, המוסריים, בגינוי הרפה המאולץ, הגינוי אשר כמעט נכפה על הפוליטיקאים, לא בגלל בנימין נתניהו כי אם בגלל ביזוי וזילות השואה. אביגדור ליברמן מעז לחצות את הקווים האדומים, מעז לחלל את הקודש, מעז להשוות ראש ממשלה לסטאלין, רוצח ההמונים לנאצי שר התעמולה גבלס, מעז לפורר את החברה הישראלית, מעז לקדוח עוד ועוד חורים במכנה המשותף הישראלי. אביגדור ליברמן מעז כי הוא מרגיש מספיק בטוח, מספיק מוגן. כיום הוא בצד הנכון, בצד הצודק, בצד יפה הבלורית והתואר, כיום הוא בצד של שונאי בנימין נתניהו, פריים מיניסטר עם תואר, בצד של האידאולוגיה לפח, רק לא ביבי. אביגדור ליברמן אינו לבד, חברה לסיעתו של מזהה התהליכים, זהבה גלאון, מכנה את התוכנית המדינית של הציונות הדתית כ"חוקי נירנברג". כלימה צריכה לכסות את פניו של כל פוליטיקאי אשר אינו מגנה בכל הכלים העומדים לרשותו את הפוליטיקאים המבזים ומחללים את זכר השואה, הרומסים את זכר השואה קורבנותיה ושורדיה.