בערב יום הכיפורים בבית הכנסת בדיור המוגן, בו אני גר, הריביתי לשוחח עם עצמי בעת התפילה. ליתר דיוק השיחה החלה עם הכתוב בספר ישעיהו פרק נ"ח פסוק ה', שהעלה בפני את שאלת הנביא ישעיהו - "הֲכַזֶּה יִהְיֶה צוֹם אַבְחָרֵהוּ, יוֹם עֲנוֹת אָדָם נַפְשוֹ... הֲלַזֶּה תִּקְרָא-צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיְהֹוָה"? לתפילה המרגשת של ערב יום כיפור פלשו אלי פסוקים הדנים ביום צום מספר ישעיהו פרק נ"ח. בשיחה עם פסוק ד', הקודם לפסוק ה', חזרה ועלתה הדרישה הנחרצת של הנביא ישעיהו מעם ישראל - "ֹתָּצוּמוּ הַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם", ואם לפני יום הצום עליתם על שרטון של העמקת קוטביות חברתית, הצום אינו מכפר על העוול הסוציאלי. לגבי מי שהניף "אֶגְרוֹף רֶשַׁע" (פסוק ד') במערכות חברתיות, פוסק הנביא ישעיהו נחרצות, שהצום עבורו הוא כסות מזויפת, הפוגעת בערכי המוסר החברתי, שהמקרא חובק בחובו. הנביא ישעיהו בפרק נ"ח פסוק ד' כואב את השליטה האידיאולוגית הקיימת במציאות החיים המשקרת בחברה הישראלית, לפיה מחוללי מציאות של "לְהַכּוֹת בְּאֶגְרוֹף רֶשַׁע" משוכנעים, שהצום ביום י' בתשרי הוא היום, שיכפר על מציאות החיים, בה ניווטו באמצעות עושק העני את מהלכי החיים החברתיים. ישעיהו בז לצום של כל מי שלא עמד בהתחייבויות בפסוקים ו'-ח': "הֲלֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ - פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע... שְׁלַח רְצוּצִים חוֹפְשִׁיִּים... פָּרֹס לָרָעֵב לַחֲמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּביִא בַּיִת, כִּי תִּרְאֶה עָרוֹם וּכְסִיתוֹ וּמִבְּשָׁרְךָ לֹא תִּתְעַלֵּם..." אין כל משמעות לצום של כל מי שנושא באחריות המתחוללות בארץ - "חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע", וקיימת התעלמות מצרכיהם של המדדים בשולי החברה הישראלית. מי שמעד בהוראות פסוק ז' ונושא בנטל האשמה של קיום "עֲנִיִּים מְרוּדִים" (פסוק ז') בחברה הישראלית, אין כל ערך לצום שלו. אין כל משמעות לטקסיות המלווה לצום של כל מי שמעד בחייו במישוריות הסוציאלית. ההיענות לצום מחייבת - ש"תָּפֵק לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׁבִּיעַ" רק אחרי העמידה במבחן המחויבויות למישוריות המוסרית-חברתית - "וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ, וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרַיִם" (פסוק י'). פרק נ"ח בספר ישעיהו לוחם על גיבוש התודעה החברתית שלנו כעם, לפיה טקסיות של יום צום אינה מכפרת על מעידה בוטה וגסה במישוריות החיים החברתית. התיקון חייב להיות ביישום העולם המוסרי המשורטט בפסוק ז': "בְּפָרֹס לָרָעֶב לַַחְמֶךָ... וֹמִבְּשָׁרְךָ לֹא תִּתְעַלָּם". למעשה התיקון הוא במימוש קריאת הנביא להנחת דפוסי חברה שוויונית בחברה הישראלית.