כבר בתחילת דרכו כשופט מאמץ שמאי את המוטו שלו לעשיית צדק. כל בקשה של הפרקליטות או של המשטרה שמוגשת לו נבדקת על ידו תחת זכוכית מגדלת אם היא מוצדקת, ראויה ולא מקפחת את הנאשם. בספרו מביא שמאי דוגמאות של פסקי דין שלו לאחר שתיחקר את מקרי התביעה וחקר את התובעים על כל פרט בכתב האישום כדי להבין את התובנות מאחורי הגשת התביעה, ולא פעם הגיע למסקנות שהוגשו תביעות לא ענייניות, נקמניות ובשיטת מצליח. "בעת תקופתי כשופט תעבורה בצפון הארץ, וכשופט שלום בבית המשפט בתל אביב תמיד עמד לעיני הפסוק: וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא" (דברים פרק א' פסוק ט"ז). לא פעם זיכה השופט שמאי נאשמים כי מצא שהיה שימוש לרעה בכוח השררה (אצל גורמי ממשל) ושלילת זכויות האזרח. מאידך הטיל עונשים כבדים על נאשמים שהוציאו במרמה כספים וגרמו להרס האמון בין בני אדם.
"אחת הפסיקות שלי שגרמה להרמת גבות ורעש בהנהלת בתי המשפט הייתה על פתרון שקראתי לו 'סיווג פסילה'. מדובר על פסילת נהיגה בסוג רכב מסוים בלבד כי הנהג אולץ על-ידי מעבידו לעבור עבירה על הובלת מטען יתר. הותרתי בידי הנהג את האפשרות להמשיך ולנהוג בסוגי הרכב האחרים שמתיר לו רישיונו, על-מנת שלא תיפגע פרנסתו. כשהסברתי את ההיגיון שבהחלטתי נחה דעתם של כולם. שמחתי שבחלקת האלוהים הקטנה שלי עלה בידי להיות שותף בעשיית הצדק במקרה הזה ובמקרים רבים אחרים".
אצל שמאי, להיות שופט זו הייתה דרך חיים. כבר ביום הראשון למינויו, בעת שנשבע אמונים הוא הבין את כובד המשא שנטל על כתפיו. "הייתי מודע לנטל האחריות שלקחתי על עצמי, אך הרגשתי בטוח כי בנוסף להשכלתי האקדמאית שרכשתי הייתה לי השכלה נוספת אותה רכשתי בדרך החיים הקשה שנכפתה עלי מאז היותי בן 6". במהלך תקופת עבודתו במערכת המשפטית הוא סיגל לעצמו כללים שעל פיהם הוא התנהל מקצועית, ואשר מלמדים על אופיו כבן אדם, ועל המזג השיפוטי שלו כמי שחרץ גורלות. אומר שמאי: "הייתי מציע לשופטים חדשים בתחילת דרכם לשנן את הכללים ולאמץ אותם".
להלן העקרונות שעל פיהן פעל השופט שמאי:
הצנע לכת.
אל יגבה לבבך.
שמור על כבודו של כל אדם באשר הוא אדם, בלי כל קשר למעמדו, מוצאו, או אמונתו.
אמץ לעצמך לב שומע ואוזן שומעת.
אם נאשם עומד לפניך בלי ייצוג של עורך דין, היה אתה הפה שלו.
אמץ לעצמך גישה מתקנת, ולא גישה של כוחנות וענישה.
צור מצב שיאפשר לעבריין לחזור למוטב.
ולבסוף, תן לאדם שם טוב - הוא ישמור עליו.