"קחו לעצמכם כמה דקות ותקשיבו לשקט", אמר המדריך בסדנת וויפאסנה. התרחקתי מהחבורה, התיישבתי על אבן, עצמתי עיניים והקשבתי. חלפה אולי חצי שעה. האזנתי לרוח. שמעתי עלים נושרים, הרחתי את האדמה. מרחוק נשמעו יללות של תנים רעבים. אבל היה ברקע עוד צליל שבשום אופן לא הצלחתי לזהות. רחש כמעט קבוע. מונוטוני. רעש לבן. כמה שנים יותר מאוחר במהלך טיול בטנזניה עצרנו בשולי שמורה והמדריך המקומי ריכז את כולנו במעגל. אם תהיו רגע בשקט ותתרכזו, הוא אמר, תוכלו לשמוע את הפילים. השתרר שקט דרוך. שוב עצמתי עיניים והקשבתי אבל לאכזבתי לא שמעתי דבר.
כעבור כמה דקות, כשפקחתי עיניים, הבחנתי שפניהם של כמה מהחברים בקבוצה עוטים מבט חולמני, הבטתי בהם בקנאה ופתאום גם אני שמעתי. מתוך השקט הפנימי שלי הבליח קול חלש שהלך והתגבר והזכיר לי את הקול הבלתי מזוהה מהסדנה. הרחש שיצא מתוך הרקע, התגבש ולבש צורה בדמיוני. טפיחה. עוד טפיחה. קולות נשימה. דהירה. פתאום הם הופיעו בעיני רוחי. פילים. המוני פילים. לקחתי נשימה עמוקה וריח חריף של פילים עלה באפי. בבת אחת התמלאתי בתחושת ערך, סיפוק ושייכות. "טוב, מספיק עם זה", קטע אותנו המדריך. "האמת היא שאין כאן פילים ברדיוס של עשרות קילומטרים". אבל שמענו אותם אמר מישהו בתדהמה. מה ששמעתם, הסביר המדריך אלו הם "הפילים שבחדר".
ואכן המציאות של כולנו מלאה בפילים בלתי נראים. עדר שלם של פילים רובץ אצל רובנו בסלון ולא צריך לנסוע עד טנזניה כדי לפגוש אותם. צריך רק לפקוח עיניים ולהביט במציאות נוכחה. שנים שאנחנו עוצמים עיניים, עוקפים אותם באלגנטיות, מעמידים פנים שהם לא שם. אבל מגיע רגע שבו אפילו הפילים הסבלניים ביותר מתחילים לנוע בחוסר מנוחה ואז הרצפה שמתחתנו מתחילה לרעוד ולקרוס תחת הכובד. והרגע הזה הגיע השבוע.
כמו רכבת שאיבדה את הבלמים, כך מדינת ישראל דוהרת אל התהום ואזרחי ישראל שדחוסים בקרונותיה, מובלים בעל כורחם ונגד רצונם אל עתיד שאינם חפצים בו. מאז שקמה ממשלת השינוי מצבנו רק הולך ומחמיר: המחירים מאמירים, השסע החברתי מתרחב, הביטחון האישי נעלם והכבוד הלאומי הפך למרמס. אבל השלטון והתקשורת עושים יד אחת להסתיר מהציבור את האמת. לא ברור האם נהג הרכבת הזמני "יאיר לפיד" פועל מתוך שכנוע פנימי או שהוא נכנע בפני לחץ חיצוני. קשה לקבוע האם הוא אדם נטול ערכים ובעל אגו מנופח מדי שיצרו גובר עליו, תינוק שנשבה, בובה על חוט בשליחות גורמים עלומים או כולם ביחד.
מה שברור הוא שגוש השמאל בהנהגתו הוא מיעוט בציבור ואין לו זכות מוסרית או חוקית לקבל החלטות הרות גורל עבור הרוב רגע טרם בחירות. כמו-כן ברור לחלוטין שקיים קשר ישיר בין הדרך הדורסנית שבה יאיר לפיד מנהל את מפלגת "יש עתיד", הניסיונות שלו לסגור את ערוץ 14 והסכם הכניעה של ישראל מול ארגון הטרור חיזבאללה. כל אלו הן דוגמאות לכך שראש הממשלה הזמני, יאיר לפיד הוא דיקטטור. אדם חסר מעצורים שמהווה סכנה לדמוקרטיה וסכנה למדינת ישראל.
יותר ממיליון אזרחים
יאיר לפיד הוא בשר מבשרה של תקשורת מושחתת שבמקום לשרת את הציבור הפכה לשחקן פוליטי פעיל. במקום להנגיש מידע, התקשורת בישראל עוסקת בשטיפת מח וחינוך מחדש של ה"המונים הנבערים". התקשורת אצלנו מסתירה עובדות שאינן נוחות לה, מעוותת את תמונת המציאות לפי צרכיה, ממציאה סיפורים לא קיימים, תופרת תיקים ומחסלת אויבים פוליטיים באמצעות פרסומים מכפישים. התקשורת הישראלית הממסדית פועלת ומתנהגת כארגון פשע לכול דבר ועניין. זו המערכת שאת חלבה הארסי ינק יאיר לפיד מינקותו המקצועית. אילו מי האפסיים הדלוחים שבהם השתכשך. זו הסביבה המורעלת ותרבות השקר שבהם צמח והערכים המעוותים שלאורם התחנך.
נוסף על כך, יאיר לפיד הוא גם תוצר של פס ייצור אנטי-דמוקרטי של השמאל. השמאל בישראל, תומך בדמוקרטיה רק כשהיא משרתת את מטרותיו וכאשר זו עומדת בדרכו הוא שובר את הכלים, מסיר מעליו את המסכה הדמוקרטית והופך לחיית טרף פוליטית. ואין דוגמה טובה יותר לכך מהתנהלותו של מנהיג "יש עתיד" יאיר לפיד בעניין הסכם הגז. "לאור ההתנהגות המופקרת של האופוזיציה החלטנו לא להביא את ההסכם להצבעה בכנסת" אמר השבוע לפיד. כנסת ישראל היא הגוף הפוליטי הרשמי והמוסמך שמייצג העם שהוא הריבון במדינה דמוקרטית ולכן הגוף המתאים ביותר להכריע במחלוקות.
אבל מבחינת יאיר לפיד וחבריו בשמאל, כל מי שדעתו שונה משלהם הוא אויב ואדם לא לגיטימי או תת-אדם. אותם אנשים מופקרים בעיני לפיד הם נבחרי הציבור שלנו, אלו שלמעלה ממיליון אזרחים בחרו בהם לייצג אותם ומי שמטיל דופי ומזלזל בהם מטיל דופי ומזלזל גם בנו. אם הם מופקרים גם אנחנו מופקרים כמותם. אלא שאין מדובר רק בהתייחסות מבישה, פוגענית ומתנשאת כלפי מחצית העם. במדרון החלקלק של השמאל המרחק בין מילים ומעשים הוא קצר. כינויי הגנאי הם רק קדימון להפקרת חיי אזרחים, סתימת פיות, שלילת זכויות, גירוש יהודים מביתם והקמת ממשלה עם אויבי ישראל. הבאת ההסכם לעיון חברי הכנסת אינה תחליף לדיון ואישור במליאה. הנחת ההסכם בפני חברי פרלמנט מיועדת לאפשר לפרלמנט להפיל את הממשלה המכהנת ובכך למנוע את ההסכם. כיון שאצלנו מדובר בממשלת מעבר שלא ניתן להפיל, אין בהליך הזה שום טעם או היגיון.
יאיר לפיד בקוצר ראות ויהירות אין קץ חשב שיוכל להגיע להסכם במקום שנתניהו נכשל וכך לזכות ברווח אלקטוראלי. במקום זאת הוא נכנס למלכודת שטמן לו נסראללה. כדי להיחלץ מהתסבוכת שאליה הכניס את ישראל, לפיד ביצע פיגוע כנגד הדמוקרטיה: שיקר, אנס את הממסד הביטחוני, התייחס בביטול לחוות דעתה של היועצת המשפטית, התעלם מחוק יסוד משאל עם וכעת הוא מעמיד את בג"ץ ואת הממשלה הבאה בפני דילמה קשה: סכנת מלחמה מול כניעה מבישה. כל זה היה נמנע לו מישהו מנוסה יותר היה מנהל את העניינים ולא טירון מדיני כמו יהיר לפיד.
אגב, איני מאשים את הממסד הביטחוני שהוא תומך בהסכם. עשרות שנים של הסתמכות יתר על חיל-האוויר הביאה למצב שלישראל אין פתרון צבאי מספיק טוב לאיום הטילים של חיזבאללה. אם וכאשר תפרוץ מלחמה עם לבנון, ישראל תנצח אבל במחיר נורא. במלחמה כזו, ישראל תותקף מכמה חזיתות במקביל ובכול אחד מימי המלחמה ייפלו אלפי טילים על ישראל ומאות מהם יפגעו באתרים אסטרטגיים ובמרכזי אוכלוסייה ויגרמו להרס גדול ולאבדות רבות בנפש. אין פלא שהממסד הצבאי מוכן לחתום על הסכם כניעה ובלבד שהעימות ידחה בכמה שנים עד נשק הלייזר יהיה מבצעי או לפחות עד שאלו האחראים לכך יצאו לגמלאות.
שנים סיפרו לנו שבישראל קיים קונפליקט בין מדינה יהודית לדמוקרטית ופתאום מתברר שההפך הוא הנכון. ישראל דמוקרטית בעיקר בזכות יהדותה וכאשר מעלימים את ערכי היהדות ומאמצים את שיטות וערכי השמאל מקבלים תוך זמן קצר דיקטטורים כמו יאיר לפיד ושלטון דורסני וחסר מעצורים שרומס את זכויות האזרח. הבחירות הקרובות הן הצבעת אמון על דמותה של מדינת ישראל. האם תישאר יהודית ודמוקרטית או שתיהפך למדינת אפרטהייד שבה שולט מיעוט שמאלני על רוב יהודי? מי ששם בקלפי פתק של "יש עתיד" תומך במדינה לא יהודית ולא דמוקרטית.