איפה הגשם?
אין ספק ששיעור הטעויות של החזאים הצטמצם במידה משמעותית בשנה האחרונה. לרוב התחזיות אכן התממשו בקור וּבחום. ובכל זאת, אי-אפשר להתעלם מהתחזית הכושלת של שני חזאים ותיקים וּמיומנים (הוא והיא), שחזו הושענה רבה חורפי וגשום. זאת בשעה שמזג האוויר באותו יום היה נעים וחמים, והאיר פנים לכל, הַרחֵק מסופות הרעמים שהבטחתם (אגב, אותו גשם שהבטיחו לא הגיע עד היום).
אז עם כל הכבוד ללווינים המשוכללים, ולכם החזאים, היזהרו בדבריכם. קצת צניעות לא תזיק. עִם עוּבדות אי-אפשר להתווכח. אלוקים, המחדש בכל יום מעשה בראשית, חשב אחרת.
איפה האמת?
כידוע, חזרה על שקרים, גם אם יחזרו עליהם אלף פעמים, לא הופכת אותם לאמת. אז למה פוליטיקאים מהשמאל חוזרים ומשתמשים בהם? כי החזרה הבלתי פוסקת עליהם, משמשת כלי מצויין לשטיפת מוחות הקהל, ותרגיל להינדוס התודעה. וכשהיעד הוא לכבוש את הכיסא הנחשק, כל השקרים והאמצעים הפסולים כשרים (עיין ערך הממששת), כי מה לא עושים למענו?
קחו למשל, את
יאיר לפיד,
בני גנץ,
אביגדור ליברמן ושות' (ואיך לא
נפתלי בנט ואילת שקד) מעל כל במה תקשורתית, ותחת כל מיקרופון רענן, הם מציירים לנו בלי הרף
ממשלה אידיאלית שבה הכל טוב: הכלכלה פורחת, הביטחון נפלא, התיירות משגשגת, והאמינות ותרבות הדיבור הם ערך עליון. והאמת? המציאוּת ממש טופחת על התיאור האידילי הזה. ואם המצב לא היה עגום, זאת הייתה ממש בדיחה.
מלחמת התשה של טרור ניטשת זה חודשים ביו"ש, בירושלים וגם הצפון נתון תחת מתח ביטחוני מתמיד. בהעדר כל הרתעה וּמדיניות, הביטחון האישי מעורער וּבמגזר הערבי האלימות משתוללת ברחובות.
יוקר המחיה והדיור מאמירים באופן חסר תקדים. התיירות בארץ על הפנים. והאמינות? למטה מכל ביקורת. לא רק המשמשת שבגדה בכל ערכיה שהתיימרה להציג, וגנבה בבוטות את קולות בוחריה. ג'וניור לפיד הפך את כל דגליו ששימשו לו כלי מחאה מתוקשר ביותר נגד ביבי: ממשלה בת 18 שרים, נגד נורבגים וכספים קואליציוניים וּביזבוז הקופה הציבורית. וגם הלעג נגד חיסוני הקורונה, ולא פחות נגד המתמיד באירן שניהל
בנימין נתניהו. בסופו של דבר לפיד, כמו בנט, אימץ את מדיניות ביבי וניסה לחקותו וניהל עם איווט ממשלה בזבזנית מנקרת עיניים, כשהם מפזרים כספי שוחד לכל דורש ותקציב ענק, וּבלבד לתחזק את הקואליציה המתפוררת.
בני גנץ אף הוא לא טמן ידו בצלחת, וּבמסווה של טובת המדינה כביכול, בעיצומו של הגל הראשון של הקורונה 'שדד' את הקופה הציבורית, כשדרש את כל מנעמי השלטון האפשריים לעצמו: מעון ראש ממשלה חליפי, מכונית שרד, שיירת אבטחה, ח"כים נוַרבגים, ממשלה פריטטית שוויונית, בניגוד למשקלו האלקטורלי המצומצם ועוד. בעוד לא הזכרנו את המימד השלישי. הרפורמות? רובן נשארו על הנייר. לתשומת לב איווט שהטיל, בניגוד להבטחתו, מיסים גבוהים חסרי תקדים.
ואחרון אחרון לא חביב: תרבות הדיבור. קַבלו: איווט שביקש להשליך את החריגים במריצה לזבל. את ביבי, איך לא, הישווה, איך לא, לגבלס הנאצי. לפיד, כמו בנט וגנץ, כינה את הימין, מכונת רעל, בנוסף ל, חארות'. זוכרים? גנץ בסיסמתו המיתולוגית, שהתנוססה לא לתפארת בשלטי חוצות - "אנחנו או
ארדואן" וּמיהו? ביבי.
זהבה גלאון החסודה, אף היא לא חסכה את שבט לשונה בכינויים גסים כלפי ביבי הימין, כגון 'פשיסטים', מושחתים ו'פנינים' נוספות. ניחשתם נכון. והאירוניה, שההבטחה היחידה, שנראה היה, שבנט ושות' בממששת - מניעת בחירות - מקיימים, גם אותה הפרו ברגל גסה, כשהובילו לבחירות חמישיות. אז איפה האמת? ומעניין מי מדבר על שחיתות.