יושב-ראש יש עתיד אומנם התחייב שלא לנסות לשכנע מצביעי שמאל הנמנים עם הקהל הפוטנציאלי של מפלגות העבודה ומרצ להצביע עבור יש עתיד, אך בפועל לא יימנע מלעשות זאת, אפילו במחיר חיסולן של השותפות משמאל.
לפיד הפנים מזמן שלא יוכל להקים ממשלה אחרי הבחירות. הוא מבין היטב כי לא קיימת אפשרות לממשלת שינוי נוספת, וכי מה שמונח על הפרק הוא ממשלה של נתניהו או הליכה לבחירות שישיות כאשר הוא ממשיך כראש ממשלת מעבר.
מאחר שרוב הסיכויים נוטים להקמת ממשלה בראשות נתניהו, מעדיף לפיד אופוזיציה שבה יש עתיד תתן את הטון, שבה מפלגותיהם של מרב מיכאלי, זהבה גלאון ואפילו אביגדור ליברמן, יהיו חלשות ולא יאגפו אותו. לכן הוא צריך אותן קטנות ככל האפשר, ומוכן לשלם על כך אפילו במחיר העלמותן מהמפה הפוליטית, לאחר ירידה שלהן אל מתחת אחוז החסימה. לפיד גם מבין שהקשר בין המפלגות המרכיבות את המחנה הממלכתי ייפרם אחרי הבחירות, לנוכח הפערים האידיאולוגיים ביניהן, מה שיקל עליו לעמוד בראש אופוזיציה כנועה ומפולגת.
עד כמה שזה אולי יישמע מוזר, עשוי לפיד להעדיף ישיבה באופוזיציה עם המפלגות הערביות, שלידן הוא ייראה ציוני, מאשר עם המפלגות הציוניות משמאל. לפיד רואה לטווח רחוק ומבין שסיכוייו להיות ראש הממשלה אחרי נתניהו מצריכים אופוזיציה הנשמעת למרותו ומציגה חלופה לממשלת נתניהו.