ביום שאנו הולכים לבחירות, מפוצלים ושסועים, אסור לנו להתדרדר עד כדי מלחמת אחים. ויש חשש אמיתי לזה. יהיו התוצאות אשר יהיו, יהיו מרוצים ויהיו מאוכזבים, אבל עלינו לדבוק במאחד אותנו, ולזכור את גורלנו בעבר הלא רחוק, גורל העם היהודי כאשר לא הייתה לנו מדינה, לא עצמאות, לא צבא, סבינו סבותינו הובלו למשרפות בלא-אונים.
תזכורת לכך, אור אדום של אזהרה לנו, קיבלתי הבוקר עם הידיעה המעציבה על פטירתו של ניצול השואה משה העליון ז"ל. השם שלו לא אומר דבר לרבים, אבל סיפורו הוא סיפור העם היהודי - משואה לתקומה, מתקומה לעוצמה ומעוצמה למריבה.
איזו מסכת חיים עבר האיש היקר הזה, ב97 שנות חייו. יליד סלוניקי, אשר מעירו הובל יחד עם בני משפחתו, ברכבת משא במשך שישה ימים, מיוון לאושוויץ שבפולין. שם נרצחו אמו ואחותו, סבו וסבתו. הוא שרד את מחנה התופת כמו גם את צעדת המוות אל המחנה האחר - מאוטהאוזן, שגם אותו שרד.
ארצה הגיע משה בספינת המעפילים "וג'ווד" ביוני 1946, ואז נכלא למשך חודש ימים - והפעם בידי הבריטים. משה העליון הצטרף לצה"ל, שירת בחיל התותחנים, והגיע לדרגת אלוף-משנה. הוא היה נשיא ארגון ניצולי השואה מיוון בישראל וחבר הנהלת יד שם. שם גם זכיתי להכירו.
האיש היקר הזה, שעל זרועו מקועקע המספר 114923, היה מאחרוני ניצולי השואה, וניצול השואה האחרון שעוד כיהן בהנהלת רשות הזיכרון לשואה ולגבורה. לא מכבר הלכו לעולמם חבריו בהנהלה: טולקה ארד, מתי דרובלס וברוך שוב, זיכרם לברכה. עתה גם הוא איננו. בין השאר, הוא הדליק את אחת מששת המשואות ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ב2017, ושוחח עם האפיפיור בביקורו ב2019 בישראל וביד ושם.
גם כשנחלש, הקפיד להשתתף בכל הישיבות, גם בזום, והביא את דבר שרידי השואה עצמם. כתב זיכרונות, דברי ספרות, והיה איש עדות. עצם נוכחותו בינינו העבירה תמיד צמרמורת בגב. כל כך צנוע ואהוב על הכל, קולו היה חלוש אך צלול, חשוב היה לו להנציח את הטבוחים, לזוכרם ולהזכירם. ידענו, שאר המשתתפים, כי זכות גדולה היא לנו שאדם כמותו נמצא בתוכנו, ממחיש בעצם נוכחותו את האיום באסונות שניתכו על העם היהודי.
כשאני חושב על משה העליון, וקורא כמעט כלא-מאמין את קורותיו וכל אשר עבר עליו, את גילגוליו, את סבלו, ואת קוממיותו במולדת ההיסטורית, עולה בתוכי נהמת-זעקה על הסחי והריב שאנו מביאים על עצמנו, מסכנים את עתידנו, שרויים ביום קטנות. לקח האסונות מן העבר אינו נמצא בתודעה, כמעט אינו ידוע.
משה העליון ייטמן מחר, יום רביעי, בחולון. ודומני, אם אעז לדבר בשמו, כי צוואתו הבלתי כתובתה היא חד-משמעית: יהודים תתעשתו, היזהרו במריבותיכם, אל תסכנו את הבית הלאומי שהושג בעשרות אלפי קרבנות של מיטב בנינו הלוחמים, זיכרו את ששת המיליונים, את גורל עמנו כאשר היינו נתונים לחסדי גויים,הגרמנים הנאצים הארורים ומשתפי הפעולה עימם. גם במחלוקות הקשות שימרו על האחדות, שימרו על הבית.