למתנת פרידה כזו מהידיד, הפרטנר, מכחיש השואה ומממן משפחות תומכי הטרור, לא ציפו שר הביטחון וראש הממשלה. האיש שחובק על-ידי הממשלה הקודמת ובאופן שיטתי ומושכל גם זכה למחוות למענו ולמען בני עמו, לא החזיר טובה להנהגה היוצאת אשר ביקשה להחליש את החמאס על-ידי חיזוקו. מי שציפה שמכחיש השואה הנמצא בשעת בין השמשות של כהונתו, יעריך את המחוות, את הדרך בה החיו בממשלה היוצאת את הגווייה בהקפאה, הקרויה הרשות הפלשתינית, קיבל את התשובה בבית הדין הבינלאומי בהאג. כל הניסיונות לבטל את רוע הגזרה כשלו כישלון חרוץ, ראש ממשלת המעבר ביקש את הסיוע מארה"ב, משכשל, ניסה הידיד, המארח הנפלא, שר הביטחון לפרוע את הגמול החיובי להשבחת חיי הפלשתינים ונענה בהתעלמות במקרה הרע ובכתף קרה במקרה הטוב. משכשלו השניים ומשהבינו שבארה"ב "הידידה הגדולה", אין רצון להוציא את הערמונים מהאש והידידה מסתפקת במס שפתיים מול מכחיש השואה, הפעילו את קשרי הנשיא, יצחק הרצוג, שגם הוא כשל למרות הדיפלומטיה המוכחת שלו. אבו מאזן, מכחיש השואה ומממן משפחות רוצחי יהודים, האיש שבעשור האחרון באופן שיטתי הפך למשל ולשנינה גם במדינות הערביות, הצליח להוביל מהלך נוסף נגד בני עמו, בהובלת ההצעה באו"ם, הצעה שהאו"ם קיבל כהחלטה להעבירה לקבלת חוות הדעת של בית הדין המוטה בהאג, בסוגיית: "המשמעות המשפטית של הכיבוש הישראלי המתמשך". בני גנץ ויאיר לפיד פעלו באמת ובתמים לחיזוקו של אבו מאזן מתוך כוונות טובות ואמונה כי תחיית המתים שערכו לו תעמוד לזכותם, אבל הגווייה קמה על יוצריה ומחייה, מדינת ישראל כולה על כלל אזרחיה תצטרך להתמודד עם ההשלכות הקשות של החלטה זו. משמעות ההחלטה הדרמטית, הפיכת "הכיבוש" לקבוע ועל-ידי כך ביטול ההחלטה 242 של מועצת הביטחון, שקבעה כי "הכיבוש" זמני.

בשם המוסר

מעבר לקבורת החמור שקבר מכחיש השואה את הסיכוי לשלום עם הפלשתינים, וסתם את הגולל בבטון מזויין, בית הדין המוטה בהאג עשוי לפעול ממש בקבלת החלטות מעשיות כמו חרם והטלת סנקציות על ישראל. שווה להתעכב על "בנות הברית" של מדינת ישראל שהצביעו בעד ההחלטה האומללה, בראשם אוקראינה, זו שמדברת בשם המוסר, זו שמעזה לדרוש ממדינת ישראל אמצעי הגנה, זו שמטיפה מוסר השכם ובערב. אחרי אוקראינה, רוסיה בת הברית החדשה של אירן, פולין, פורטוגל, בלגיה ואירלנד. בת הברית הגדולה מכולם זו המובילה בעת הזאת את המשוואה הישנה, שטחים תמורת שלום, שתי מדינות לשני עמים, ארה"ב הגדולה, המכריזה על מחויבותה לביטחון העם בישראל, שוב איששה את ההנחה הידועה שברגע האמת אין על מי לסמוך, מס השפתיים והפעולות המסויגות שידרו לעולם מסר ברור אחד, הענישו את מדינת ישראל, הצביעו בעד, גם אם הם הצביעו נגד. המסר עבר מצוין. 98 מדינות הצביעו בעד ההחלטה, בעד חיסול הסיכוי לשלום בין העמים. ובשולי הדברים, הניסיונות המגוחכים עד כדי מביכים הקושרים באופן גס את בחירת הממשלה החדשה להתנהלות חלק מהמדינות ובראשן ארה"ב, היא עוד ספין מתוזמן ומתוזמר על-ידי שופרות התעמולה שטרם הפנימו כי הבחירות תמו. לראש הממשלה הנבחר בנימין נתניהו אשר הוכיח את יכולותיו לגרום למות נשיקה לרשות הפלשתינית, לחתימה על הסכמי שלום ללא מסירת חלקי מולדת, ובמסלול עוקף הפלשתינים, שהוכיח כי הוא יכול לעמוד איתן גם מול הידידה הגדולה, שהוכיח כי קואליציה של מדינות היא ערובה להתפוררות הרוב הצפוי ומוחלט במוסדות האו"ם, ממתינה משימה מאתגרת ומורכבת. מדינת ישראל תשרוד גם את המהלך האנטי ישראלי שביצע מכחיש השואה בסיוע "בנות הברית של מדינת ישראל", רוחנו איתנה, הרי ידוע הוא שאין עם כובש במולדתו.