שר האוצר אביגדור ליברמן קרא לראש הממשלה לפיד לפטר את הרב הראשי הספרדי בגלל שהציג בציבור עמדה התומכת בפסקת התגברות. בואו נבחן את קריאת ליברמן לפרטיה:

כובעיו של רב ראשי

לרב ראשי יש שני כובעים לפחות, כובע הרב הראשי של מדינת ישראל (אחד משניים) וכובע הדיין או נשיא בית הדין הרבני העליון. מאחר שרבנים ראשיים יש שניים ונשיא בית דין רבני עליון יש רק אחד, הרב לאו (האשכנזי) משמש כעת כנשיא בית הדין הרבני העליון, והרב יוסף (הספרדי) משמש כדיין בבית הדין.

ניגוד העניינים בכובעי הרב הראשי

כדיינים חלים על הרבנים הראשיים כללי אתיקה הדומים לכללים של שופטים. אסור להם להיות מעורבים פוליטית, כמו-כן עליהם להימנע מהתבטאות בנושאים שאינם משפטיים, והנתונים למחלוקת ציבורית. לעומת זאת כרבנים ראשיים, הם ספק עובדי ציבור, ספק נבחרי ציבור. לא ברור אם מותר או אסור להם לקיים פעילות בחירות אך ודאי רצוי שלא יעשו כך, ומנגד, הבעת דעה בנושאים השנויים במחלוקת, על אחת כמה וכמה כעת, כאשר אין בחירות בפתח, היא לא רק זכותם אלא היא אף חובתם.

הפסקת כהונת רב ראשי והפסקת כהונת דיין

הפכתי והפכתי בחוק הרבנות הראשית ולא מצאתי סמכות כלשהי להפסקת כהונת רב ראשי לישראל. הרבנים נבחרים בבחירות על-פי חוק ל-10 שנים והפסקת כהונתם יכולה להיות בהתפטרותם או בנבצרותם בלבד, לעומת זאת הפסקת כהונת דיין היא בסמכות הוועדה למינוי דיינים (המקבילה לוועדה למינוי שופטים). לא פתרתי את חידת רב ראשי אשר כהונתו כדיין מופסקת, באשר חובת הרב הראשי לכהן כדיין מפורטת בחוק (כלומר האם כהונת רב ראשי כדיין מהווה הסדר שלילי המונע את המשך כהונת הרב הראשי כאשר כהונתו כדיין מופסקת בהחלטת הוועדה למינוי דיינים).

האם תמיכה בפסקת התגברות מהווה התבטאות אסורה

קצפו של אביגדור ליברמן על הראשון לציון, הרב הראשי הספרדי, יצא על כי התבטא בעד פסקת התגברות. ראינו כבר שראש הממשלה, ודאי ראש ממשלה זמני ביותר, לא מוסמך כלל לפטר את הרב הראשי (כנראה שאיש לא מוסמך לפטרו), אז האם ניתן להפסיק את כהונתו כדיין על-רקע התבטאותו בעד פסקת התגברות? האם לדיינים או שופטים אסור להתבטא בעניין פסקת התגברות? והרי כללי האתיקה בנושאים הקשורים להתבטאויות "פוליטיות" זהים (מילולית) לדיינים ולשופטים גם יחד. ממה נפשך, אם תמיכה בפסקת התגברות מהווה התבטאות פוליטית האסורה על ציבור שופטים ודיינים, הרי שגם התנגדות לפסקת התגברות אסורה עליהם, ואם יש צורך לפטר דיין בשל התבטאות כזו, ודאי יש צורך לפטר גם שופט, אז האם ראש הממשלה המיועד יפטר את נשיאת בית המשפט העליון על כי אמרה בעבר בטקס השבעת השופטים: "פסקת ההתגברות אינה 'מתגברת' על בג"ץ אלא על זכויות האדם של כל אזרח ישראלי; מדובר בפסקה שתהפוך את ההגנה החוקתית שהוקנתה לזכויות האדם - לכלי ריק".

ח"ו, נתניהו לא יפטר את חיות על התבטאות נגד פסקת התגברות

בניגוד לאביגדור ליברמן ויאיר לפיד, בנימין נתניהו הוא דמוקרט ביסודו. הוא לא יעלה על דל מחשבתו לפטר שופט, ודאי לא את הנשיאה בגלל התבטאות בעניין ציבורי אשר חשוב כל כך בעיניה, הוא גם לא מוסמך לכך. נכון, הוא התחבר כעת לקבוצה פוליטית מיליטנטית יותר אשר בכל תקופת שלטונו הוא הצליח לרסן אותה כי הייתה חלשה יותר. כעת מרגע שהוחרם על-ידי כוחות מתונים, הוא נאלץ לחבור פוליטית לגורמים, כאמור, מיליטנטיים ומלאכת הריסון תהיה קשה יותר, מורכבת יותר ומצומצמת יותר, אך ודאי הוא לא יידמה ולא יישווה לכוחות "השינוי" הקוראים לפעולות לא דמוקרטיות בעליל, דקה אחרי התבוסה בבחירות, שנייה לפני שהם מוסרים את המפתחות, ובלי כל לחץ של גורמים קואליציוניים המאיימים על שלטונם האבוד.

61 או 65 זו השאלה

לדעתי פסקת התגברות לא מוטלת בספק, מה שמוטל בספק הוא תנאיה ובינהם הרוב הנדרש בכנסת לחקיקת חוק הנוגד את פסיקת בית המשפט. 1) לממשלה הבאה יש יותר מ-65 ידיים תומכות (חלקן תומכות בפוטנציה), מי שמקשיב לדברי מנסור עבאס מסיק שבניגוד ללפיד, ליברמן, גנץ, סער - עבאס יהיה ענייני, מה שחשוב לו זו בעיקר החברה הערבית ולכן ניתן להסיק שככל שהוא יהיה שבע רצון ממדיניות הממשלה בסקטור הערבי ולמען אותה מדיניות, אצבעותיו יורמו עם הקואליציה, לדוגמה, סביר מאוד להניח שמפלגת רע"ם לא תקשה על הממשלה הנכנסת עם חוק גיוס חרדים כי היא יודעת שהגיוס הערבים הוא נושא שיעלה במוקדם או במאוחר, יתבסס על החוק לגיוס החרדים. 2) בניגוד לשמנת השמאלית, הציבור הימני והציבור האמוני חושב ומתנהג אחרת. אחד מהעקרונות של חייו הוא עקרון "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" כלומר אין מדובר בציבור מתייאש, אין מדובר בציבור היורד מן הארץ. אם ציבור זה לא משיג את מטרתו הוא מתאמץ יותר עד שמשיג אותה, ולכן המפתח הפשוט להגברת הכוח של גוש הימין, הוא לקבוע שעם רוב חברי הכנסת (61) לא ניתן יהיה לבצע את השינוי הנדרש במערכת המשפט, מה שיגרום בוודאות להגברת הכוח של גוש הימין והמרחק הוא מרחק נגיעה. 3) לאופוזיציה החדשה קיימות שתי חלופות לשמירת האיזונים ברוב של 61. חלופה אחת היא לסמוך על נתניהו, אשר חסם בעבר מהפכות במערכת המשפט. כעת יכולתו מוגבלת הרבה יותר, הוא לדעתי מבין גם שחייבים לשנות, ועם זאת הוא יהיה ודאי גורם ממתן. והחלופה השנייה היא להצטרף אליו, לא על-מנת להכריע, אלא על-מנת לאזן ולרסן את הקולות המיליטנטיים בקואליציה ובממשלה.