סרט ללא מוזיקה (ויש כאלה) הוא כבד וקשה לצפייה. מוסיקאים ידועים נקראים לחבר פס קול מוסיקלי לסרט. בין הידועים והנערצים בהם מככב אניו מוריקונה שכתב מוזיקה ל-500 סרטים, ביניהם למערבונים של הבמאי האיטלקי בן ארצו סרג'יו לאונה. הישגו המרשים ביותר הוא בסרטו של לאונה "הטוב, הרע והמכוער" (1966). בסצנה המהוללת של שליפת האקדחים בין שלשת הדמויות בזירה עולה המתח על-ידי עריכה גאונית של קלוז אפ בין הדמויות.
פס הקול תורם, כמובן, למתח. בסצנת הסיום המוזיקה ממש מדברת: המכוער (אלי וואלך) צועק לבלונדי (קלינט איסטווד): "בלונדי, אתה בן...". הוא לא משלים את המשפט ובמקום הקללה הידועה נכנס פס הקול ומסיים אותו במוסיקת המוטו של הסרט. הברקה קולנועית! גירסת הכיסוי של הוגו מונטנגרו למוטו הסרט בשנת 1968 הפכה ללהיט גדול בארצות הברית ובריטניה ואף הגיעה למקום הראשון במצעד הבריטי בנובמבר 1968.
The Muppet Movie החבובות בהוליווד
אולם הסינמטק היה השבוע מלא וגדוש בצופים מבוגרים שהביאו את ילדיהם להתענג על דמויות החבובות עליהן גדלו בילדותם. זוכרים את רחוב סומסום בו למדנו בעזרת החבובות לאיית או להתחשב בחברינו?
הסרט החבובות בהוליווד מבית היוצר של ג'ים הנסון ופרנק אוז הוא הרפתקה מוסיקלית מבדרת עם עשרה שירים בלתי נשכחים והופעות אורח של מיטב האמנים באותה תקופה (וגם כיום), ביניהם דום דה לואיז, ג'יימס קוברון, בוב הופ ואפילו הבמאי והשחקן הדגול אורסון ולס.
בסרט זה קרמיט הוא צפרדע מוזיקלית ומוכשרת שמנגנת בנג'ו ושרה על ענף עץ במיסיסיפי. לפתע מגיע סוכן מהוליווד ומציע לו לעבור להוליווד ולהיות כוכב. והוא אכן מחליט לצאת למסע. בדרך הוא פוגש חברים אהובים שמצטרפים אליו: מיס פיגי, פוזי הדב, גונזו ורולף הכלב הפסנתרן. אך מסעדן מרושע המגיש רגלי צפרדע במסעדותיו מנסה לעכב את קרמיט בדרכו.
ג'ים הנסון נולד ב-1936 במיסיסיפי, ארה"ב, והיה בובנאי (פאפטיר). הוא בנה, עיצב והפעיל בובות המופעלות על-ידי אדם ונועדו לספר סיפור. הנסון נפטר בשנת 1990 והוא בן בגיל 53 בלבד. אולם ממשיכי דרכו פיתחו את התחום והנציחו את מפעלו. הנסון רשם לזכותו חידושים בעולם הטלוויזיה, הקולנוע והפרסומות.
יופי של בובנאית
לפני ההקרנה התקיימה הרצאה מאלפת של נאדין אברהם, בובנאית ואנימטורית, ולאחר הסרט הפגינה נאדין כישורי בובנאות על במת הסינמטק. נאדין, ילידת אנגליה, עלתה לארץ בגיל 11, למדה באנגליה תואר ראשון בדרמה וספרות אנגלית והמשיכה ללמודי תיאטרון בובות בארץ. היא אנימטורית סטופ מושן ובובנאית עצמאית, מנחה סדנאות בטכניקת ליבוד (בובות מחומרי צמר צבעוני).
בהרצאתה סקרה נאדין את התפתחות הבובנאות מתקופת המריונטות מעץ ועד המאפטס היום. הקהל ישב אז רחוק מהבמה וצפה בהתרחשות מרחוק. כיום, עם השימוש בטלוויזיה, יש אפשרות לצלם בתקריב (קלוז אפ) ובכך להעצים את הזדהות הצופה עם דמות הבובה.
בסרטונים שהביאה נאדין היא הדגימה לצופים את הפעלת החבובות מאחרי הקלעים. מסתבר שלפעמים היה צורך בכמה מפעילים כדי להפעיל בובה אחת על כל חלקיה, גפיים, ראש, פה וכו'. כיום התחום התפתח טכנולוגית והפעלת הבובות קלה ומתוחכמת יותר.