מגיפת הקורונה הביאה איתה לעליה דרמטית במספר העובדות והעובדים הסוציאליים שהחליטו לעזוב את עבודתם במגזר הציבורי לטובת המגזר הפרטי. הסיבות לעזיבה: עומס כבד, שכר נמוך, לחץ ושחיקה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בין שנת 2021-2019 מספר התקנים לעובדים סוציאליים שלא אוישו עמד על כ-200. מדובר בקפיצה של כ-50% מהשנה הקודמת לה. לצד זה, עובדות ועובדים סוציאליים בעלי תואר שני ולימודי המשך מבתי הספר לפסיכותרפיה באוניברסיטאות השונות, פותחים קליניקות פרטיות וגובים בין 400-300 שקלים לשעת עבודה. נשאלת השאלה כיצד אנשים שנמצאים בשולי החברה, אלו החיים במאבק יום יומי, יצליחו להרשות לעצמם את אותו טיפול פרטני? האם אופיו של המקצוע השתנה? אי אפשר שלא לחוש את האירוניה בסיטואציה הנוכחית, שכן מקצוע העבודה הסוציאלית צמח דווקא מתוך מקומות של מצוקות קשות כגון עוני, תחלואה ופשיעה. והנה היום, קשה שלא לעשות את החיבור ולחשוב על ההשלכות החברתיות והכלכליות של מגיפת הקורונה שפקדה אותנו בקרב אוכלוסיות השוליים בישראל ועל תפקידם של העובדים הסוציאליים במערכה. מספר הפניות לאגפים לשירותים חברתיים זינק, נרשמו עליות חדות בדיווחים במקרי אלימות במשפחה בקרב נשים וילדים, גידול במצוקות רגשיות בקרב כלל האוכלוסייה והעמקת הפערים החברתיים בישראל. לעובדים הסוציאליים במדינת ישראל יש תפקיד קריטי בשיקום ובטיפול הפרט, הקבוצה והקהילה. על משרד הרווחה להבטיח שהפרופסיה הדוגלת בערכים של שוויון וצדק חברתי תישאר בחזקתה. לאחרונה אושרה רפורמה חדשה שהעלתה את שכר העובדים הסוציאליים. לצד צעד מבורך זה, על המשרד לפעול למען הגדלת תקנים כדי לצמצם את העומסים הקיימים ולקדם את נושא אבטחת המחלקות למען מיגור תופעת האלימות כלפי העובדים והעובדות. במחקר שנערך על-ידי מכון "ברוקדייל" בנושא אתגרים ופתרונות במקצוע העבודה הסוציאלית בישראל, הועלה הצורך לשיפור תדמית המקצוע בעיני הציבור, בעיני מקבלי ההחלטות ובעיני אנשי המקצוע עצמם. אחת מההמלצות העיקריות היא "נקיטת פעולות יזומות ואקטיביות של העלאת מודעות הציבור לפעולתם של עו"סים, לסיפורי הצלחה וליוזמות במישור הפרטני וכן להקשרים של שינוי חברתי ועיצוב מדיניות". פעולות אלו עשויות להגביר את המודעות הציבורית לחשיבות הפרופסיה ולבסס את מעמדם את העובדים והעובדת במגזרים הציבוריים.